מעורבות עובדים
בעולם העסקים יש נטייה לחשוב בגדול, אבל ניהול אפקטיבי הוא תוצאה של חשיבה בקטן, אומר ויקטור ליפמן בטור ב-Forbes. לדבריו, סקרי עובדים מראים פעם אחר פעם שהגורם החשוב ביותר במעורבות עובדים הוא מערכות היחסים שלהם עם מנהליהם הישירים. בלי להפחית מחשיבותם של חזון וחשיבה אסטרטגית, בסופו של דבר, בשטח, רוב המנהלים עסוקים בהגעה לדדליינים בזמן, בתפעול, בעמידה בתקציב, בשמירה על לוחות זמנים. יוצא שבעצם מה שמעצב את היחסים בין עובדים למנהלים הוא פחות ענייני אסטרטגיה ויותר אינטראקציות של כאן ועכשיו.
ליפמן מציעה חמישה דברים קטנים ופשוטים שמנהלים יכולים לעשות – ולרוב מזניחים אותם – ועשויים ליצור שינוי חיובי ביחסי מנהל-עובד.
1. לענות במהירות למסרים. זהו עניין פשוט שזוכה להערכה. התעלמות ממסרים של עובדים או המתנה ארוכה למענה מעבירה את המסר "הסוגיות שלך אינן חשובות לי". לפעמים מענה מאוחר מדי כבר הופך למיותר כי הבעיה נפתרה איכשהו (אך נותרה עדיין התחושה שהמנהל אינו מתעניין) או אין בו טעם כי העניינים הספיקו להידרדר.
2. להגיע לפגישות בזמן. איחורים כרוניים, בדומה לתגובה מאוחרת למסרים, מעבירים גם הם את המסר שהעובדים אינם מעניינים את המנהל או "הזמן שלי חשוב יותר מהזמן שלך." קחו בחשבון שבמהלך 20 הדקות שבהן העובדים מחכים שתגיעו, יכולות להתפתח שיחות שאתם והאיחורים שלכם הם הנושא העיקרי בהן, ואלה לא נוטות להיות שיחות מחמיאות.
3. לבטא הערכה כלפי עבודה שבוצעה היטב. הכוח של אמירת תודה כנה ומתוזמנת כראוי חשוב ביותר. זוהי מחווה קטנה, חינמית ומובנת מאליה, ובכל זאת יש מנהלים רבים שנוטים לזנוח אותה.
4. הבעת עניין כן בעובדים שלכם. למדו על החיים של המועסקים שלכם מחוץ למקום העבודה. בעיות מבחוץ משפיעות על הביצועים שבפנים. כמות קטנה של עניין כן ודאגה יוערכו מאוד על ידי העובדים ותהיה להם השפעה מרחיקת לכת בבניית אמון.
5. להיות שם. זהו מרכיב בסיסי. אי אפשר לנהל אנשים בצורה אפקטיבית אם אינכם זמינים. שמרו על דלת פתוחה. היו זמינים לשאלות ובעיות עד כמה שניתן לעשות זאת בגבולות הסביר. זה אולי נשמע פשוט, אך למעשה עם אינספור דרישות המתחרות על זמנו היקר של המנהל, קל להפוך למוסחים ומוטרדים כאשר צצות שאלות. מדובר בזמינות מחשבתית. אפילו מנהלים שנמצאים הרבה בדרכים אך בודקים מסרים וחוזרים לאנשים במהירות, יכולים "להיות שם" בצורה אפקטיבית כאשר אינם נוכחים פיזית.
ליפמן מציין שיחס מודע כמו שהציע אינו מפחית מהסמכותיות של המנהלים. גישה מתחשבת עדיפה לא בגלל שהיא נחמדה יותר, אלא בגלל שהיא יעילה יותר. ניהול הוא לא מפגש חברתי. בכל ארגון יש דברים שצריכים להתבצע. כל הזמן. בזמן. כל מנהל או מנהלת צריכים סמכות. אבל בטווח הארוך לכבוד כלפי הזולת יש יותר כוח מאשר לפחד. עובדים נותנים מעצמם יותר למנהלים שהם מחבבים ומכבדים.
