מי בכלל מתחשבן?

מי בכלל מתחשבן?

בית המשפט בארה"ב קבע כמה הבחנות משמעותיות בסוגיית שייכות החשבון של הארגון / העובד ברשת החברתית

שיתוף
שימוש ברשתות חברתיות בעבודה

שימוש ברשתות חברתיות בעבודה

סוגיית שימוש ברשתות חברתיות בעבודה לא יורדת מסדר היום בארגון, במקביל היא גם לא יורדת מסדר היום בבתי הדין ברחבי העולם. עובדים וארגונים עדיין תובעים האחד את השני ומתחשבים זה עם זה כשבמרכז המחלוקת עומדת השאלה – של מי החשבון הזה בכלל?

הרשת החברתית הופכת להיות שחקן מרכזי יותר בשוק העבודה של ימינו. יותר ויותר פעילות כגון גיוס עובדים, שיווק מוצר, מכירות, ניהול קשרי לקוחות, ניהול קשרי משקיעים וספקים, לימודים והדרכה ועוד פעילויות כאלה ואחרות מתקיימות בתוך הרשת החברתית.

העובדים שלכם מנהלים את הפעילויות הללו ביום יום. הם פותחים את החשבון, מאפיינים את העמודים, מעצבים אותם, ממלאים אותם בתכנים… אבל זו לא בלבד שהם מתפעלים לכם את החשבון ואגב כך יוצרים חשיפות שמובילות לקשרים עסקיים – הם ממש בונים מותג וירטואלי. למי הוא שייך בסופו של דבר, כשהעובד מחליט לעזוב? למי הוא שייך כשהחברה מחליטה להעזיבו? למי הוא שייך כשההנהלה מתחלפת או כשחברה נבלעת בחברה אחרת?

אתר משאבי האנוש BLR פרסם את הסיפור של לינדה איגל, שנחשבה לאחת המומחיות בקהילת הבנקאים בחברה גדולה. כשהחברה שלה נרכשה על ידי תאגיד חדש, היא פוטרה מעבודתה סמוך להשתלטות יחד עם עמיתיה לצוות.

בעת שעבדה עבור החברה, איגל פתחה כרטיס ברשת החברתית העסקית לינקדאין, לשם היא העלתה פרטיים אישיים כגון שמה הפרטי, תקציר של קורות החיים שלה, תמונת פרופיל עדכנית, סיסמת משתמש ועוד. לאחר שפוטרה מהחברה, מי שהחליף את מקומה מטעם החברה חסם אותה מיד כך שהיא לא תוכל יותר לחדור

לחשבון הלינקדאין שלה. מה שחמור יותר הוא שהמחליף שלה בחברה המשיך לתפעל את החשבון על שמה, תוך שהוא משדר לכל החברים ברשת שמה שנשלח אל או מטעם החשבון אכן נשלח אל או מטעם איגל.

איגל החליטה שלא לבזבז שמן והגישה מיד תביעה בבית המשפט. בכתב התביעה היא טענה שלשם שלה יש ערך בשוק וכי על ידי כך שהחברה עשתה שימוש בכרטיס שלה – החברה הרוויחה שלא ביושר על חשבון השם הזה.

שופט בית המשפט שבחן את התיק הבחין בכמה סוגיות משפטיות חשובות שיש לתת עליהן את הדעת והן:

– כאשר לינדה איגל פתחה את חשבון הלינקדאין שלה לראשונה (כעובדת בחברה הנתבעת), נחתם הסכם אישי בינה לבין האתר.

– כאשר איגל הועסקה בחברה הנתבעת, זו השנייה לא חייבה את עובדיה או הורתה להם לפתוח חשבונות ברשת לינקדאין. פעולה זו נעשה במסגרת עבודתה אך גם מתוך יוזמה ובחירה חופשית של איגל להיות חלק מהרשת החברתית העסקית לינקדאין.

– לאורך כל תקופת העסקתה, הנהלת החברה לא התערבה באופן שבו איגל תפעלה את הכרטיס שלה כלומר איגל לא קיבלה הנחיות כלליות לשימוש ברשת החברתית או הוראות מפורשות לגבי אילו תכנים להעלות ומתי וכיו"ב. הייתה לה יד חופשית לבחור כיצד לנהל את הכרטיס העסקי שלה, שהיה כאמור תחת שמה הפרטי.

– החברה הנתבעת לא שילמה עבור פעילותה של איגל (כלומר היא לא שילמה דמי מנוי או שירותים בתשלום עבור האתר).

– החברה לא הצליחה להוכיח כי כל החברים/ הקשרים שנצברו בכרטיסה של איגל הם בזכות החברה ולא בזכות בעלת הכרטיס באופן פרטי.

השופט אף התרשם שהפעילות הענפה ברשת החברתית לינקדאין, הקשרים וההישגים שהושגו בעקבות פעילות זו, הינם תוצאה של ניסיון, ידע וקשרים קודמים ואפילו פעילות ממומנת (מתקציבה הפרטי של איגל). אשר על כן, החברה חויבה להסיר מידית את שמה של איגל מהכרטיס ולהפסיק לעשות בו שימוש עתידי לצרכים מסחריים. פיצוי כספי לא נפסק לטובת איגל היות שזו לא הציגה הוכחה לקיומם של נזקים כספיים בעקבות השימוש לרעה בשמה.

 עוד על סוגיה זו ואחרות – בכנס דיני עבודה. לחצו כאן לפרטים

כנס משאבי אנוש במגזר הציבורי

כנס פיתוח ארגוני

כנס AI למשאבי אנוש

כנס דיני עבודה

אין תגובות

השאר תגובה