מאת: רון וייזינגר
הרעש במשרד, במרבית המקרים, אינו רעש מזיק כהגדרתו בחוק.
קולות לא רצויים הם רעש. כאשר השכן לעבודה מפעיל רדיו, אפילו בקול נמוך והמוזיקה אינה נעימה לי – עבורי זהו רעש. מכונת צילום גדולה במשרד עלולה להוות מקור לרעש לעובד שעמדת העבודה שלו סמוכה אליה, אך הרעש לא בהכרח יפריע לעובדים אחרים שזו אינה סביבת העבודה הקבועה שלהם.
ההבחנה בין קול לבין רעש היא סובייקטיבית ותלויה באדם, במקום, בזמן ובאופי העבודה.
יחידת המדידה של הרעש היא הדציבל. מפלס הקול של לחישה שקטה הוא 30 דציבלים, של משרד שקט – 40 דציבלים, ושל שיחה רגילה – 60 דציבלים לערך.
המונח רעש מזיק במקומות העבודה, מוגדר בתקנות הבטיחות בעבודה על פי שני פרמטרים: מפלס הקול ומשך החשיפה אליו- אלה ערכים הניתנים למדידה. לדוגמה: חשיפה למפלס של 85 דציבלים מותרת למשך 8 שעות בלבד ביום עבודה, חשיפה למפלס רעש של 88 דציבלים מותרת רק ל- 4 שעות ביום עבודה, וכן הלאה.
במקומות בהם העובד מוגדר כ"עובד ברעש מזיק", מחויב המעסיק לנקוט בשורה של אמצעים על מנת להפחית את החשיפה לרעש, כמו: יישום בקרה הנדסית, הדרכות, ביצוע בדיקות רפואיות ועוד.
מפלס הקול במרבית המשרדים שקט יחסית למקומות עבודה בתעשייה, והוא נע בד"כ במפלסי קול שבין 45 – 60 דציבלים. רק במקרים נדירים ייתכנו במשרד מפלסי רעש גבוהים מאלה. לפיכך, עובדי משרד אינם מוגדרים כעובדים ברעש מזיק והתקנות אינן חלות עליהם. במשרדים ייתכן רעש שמפריע, או רעש בלתי נסבל עבור עובדים מסוימים. רעש זה מכונה "רעש מטריד". רעש מטריד יכול לנבוע ממקורות חיצוניים כמו כביש סואן סמוך, או ממקורות פנימיים כמו מכשירי טלפון ופקס, מכונות צילום ושיחות עובדים.
כולנו עלולים להגיב לרעש, גם במפלסים נמוכים יחסית. ידועות תגובות של הגוף כמו עלייה בלחץ הדם, האצת הדופק גם לרעש לא רצוי – תגובות המוכרות לנו גם ממצבי לחץ.
רעש מטריד פוגע גם בריכוז ומשפיע על פריון העבודה.
מה עושים כדי למזער את הרעש?
מלכתחילה, יש לבחור בציוד רועש פחות. אם כבר קיימות מכונות רועשות – יש להציב אותן בחדר מבודד הרחק מהעובדים. במידה ורעש סביבתי הוא זה שמפריע, ייתכן שנחוץ פתרון אקוסטי .
הכותב הינו מנהל אגף גיהות במוסד לבטיחות ולגיהות.
