פעילויות רווחה תורמות לחיזוק הקשר והמחויבות של העובדים לארגון ותורמת להרגשתם ולהצלחתם בתפקיד. אך לא כל העובדים שמחים להגיע לכל פעילות שמארגן מקום העבודה. זה קורה במשפחות הכי טובות: עובד מתוסכל, שמקטר הרבה ושמגיע לעבודה כי הוא לא אוהב לעשות שינויים וכי הוא מחויב לכך כלכלית. עובדים כאלה ואפילו רק מתו ביישנות, יעדיפו להישאר בבית או אפילו להגיע ליום עבודה רגיל ו"שקט" מהרגיל, כבודדים שיגיעו למשרד. הראשונים שישמחו להגיע לפעילויות הם העובדים המרוצים, אלה שמרגישים גאוות יחידה, ומובן שהפעילות הזו חשובה גם עבורם כדי שימשיכו להרגיש טוב ויותר.
אך קהל היעד שכל מנהל משאבי אנוש צריך לשים אליו לב הוא דווקא קהל העובדים הבולטים פחות, העובדים השקטים או ה"קוטרים". יתכן שחלקם מעובדים אלה יעשה הכל כדי לא להגיע לפעילות קבוצתית של הצוות, לתחרות ריקודים, או לכל פעילות אחרת המצריכה אינטראקציה בכלל ואינטימית בפרט בין כל העובדים. הרי ביום יום הם מרגישים לא שייכים, אז מדוע שירצו לרוץ למרחק עם קולגה שלהם שרוב הסיכויים שהם לא סובלים?
מה שמומלץ לעשות במקרים כאלה, היא להגיע אל העובדים האלה דווקא באמצעות פעילויות רווחה סולידיות, שבמקרה מתלבשות טוב גם עם חיסכון בהוצאות, ונכון יותר לקרוא להן פעולות לרווחת העובד. והנה מספר רעיונות לפעולות רווחה:
- פעילויות מחלקתיות או צוותיות אינטימיות ולא כלל ארגוניות יהיו עדיפות על עובדים "אאוטסיידרים" ויגרמו להם להתקרב לקולגות שלהם.
- בכל מקרה תמיד מומלץ לערוך משאל אישי ולבקש מכל עובד לכתוב איזו פעילות הוא היה רוצה לקיים.
- "שיעור חברה": במסגרת שעות העבודה ואחת לחודש, מומלץ לקיים שיחה משותפת עם המחלקה או הצוות שתערך ברוח אישית ולא מקצועית ונטולת דיסטנס במשרד המנהל. בחלק הראשון של המפגש יש לבקש מהעובדים נושאים לשיחה, הקשורים לעבודה או לא על העבודה, לנסות להבין אילו דברים מפריעים להם ומה היו רוצים לשפר. בחלק השני לקיים גם פעילות אחת מגבשת, שיכולה להיות מעין משחק חברתי. היתרון של קיום המפגש במשרד ובמסגרת שעות העבודה, תגרום לתחושה נינוחה יותר אצל העובדים וגם לתחושת הערכה. הפעילות החברתית המינורית בהמשך תגרום גם למתוסכלים ולאלה החשים "אאוטסיידרים" להשתתף בפעילויות הרווחה הכלל ארגוניות.
- עובדים "אנטי ממסדיים" כלפי מקום העבודה שלהם ישמחו יותר מהאחרים להטבות משפחתיות. כדי לא להכביד על הוצאות הארגון, עדיף לבחור בהטבה קטנה לעובד ולבן זוגו, מאשר בהטבה גדולה יותר לעובדים בלבד. לדוגמא: במקום להוציא את כל העובדים לטיול וארוחה, עדיף להעניק לכל עובד שובר זוגי לכוס קפה ועוגה בבית קפה לבחירתו.
- התייחסות קטנה של ברכה אישית באימייל שתשלח לעובד בחגים, ביום ההולדת, בימי הולדת של ילדי העובד או ביום נישואיו, נשמעת מינורית אך משמעותית ובעלת ערך עבור כל עובד.
- במקום או בנוסף למתנות בחגים: חשוב להזמין את העובדים לחדר המנהל ולהרים כוסית בחגים. עם שתיה ובורקסים.
- לאחר שנשבר הקרח והשתפרה ההרגשה, אפשר לעלות שלב ולצאת עם המחלקה אל מחוץ למשרד: מפגש צוות במסעדה או בבית קפה. כי אתה מגיע לאכול ולא מחכה להוראות של מנחה משחקי חברה, וכי אין מישהו שלא רוצה לבוא לאכול על חשבון החברה.
אבל מרבית הכתוב די בנאלי וברור מאליו,
קשה לי להאמין שיש חברות שלא עורכות הרמת כוסית, שולחות מזל טוב לעובד וכו'.
הייתי דווקא שמחה אם הייתם מרחיבים בעניין הפעילות אחת מגבשת, שיכולה להיות מעין משחק חברתי – כפי שהצעתם בסעיף הראשון.
דבר ראשון – תתפלאי מה נעשה בחלק מהחברות, פעמים רבות לא בגלל משאבי אנוש אלא בגלל תרבות ארגונית אותה הם מנסים לשנות.
דבר שני – כתבה ראשונה בסדרה, ברור שצריך להתחיל מהבסיס הברור ולהתקדם כלפי מעלה, כך שיש למה להמתין.
כתבות נוספות והרחבות בהמשך… יש למה לצפות 🙂
א. הדגש בכתבה זו הוא דווקא על העובדים שהם לא כוכבים, אלה שהמנהלים "לא אוהבים" ומתקשים להתמודד עמם (בצדק), ויחד עם זאת הם עדיין חשובים לארגון, מכל סיבה שהיא.
ב. מכריי ואני מכירים המון ארגונים ומקומות עבודה, וכן יש הרבה שלא עושים אפילו את המינימום, גם אם מדובר בארגונים קטנים דלי תקציב – אולי כי אין להם ידע וכלים בנושא.
ג. אכן יגיעו כתבות המשך בנושא.