בפסק דין שלא משתמע לשתי פנים, קבע לאחרונה בית הדין לעבודה כי מעסיקים לא יכולים להחליט על דעתם עצמם לקזז כל סכום שירצו משכרו של עובד, מכל סיבה שעולה על דעתם.
במקרה של מעסיק שקיזז ממשכורתו של עובד סכומים בגובה העולה על רבע ממשכורתו של העובד, מסיבות של נזק לרכב, אובדן ציוד, והפסקות, קבל בית הדין לעבודה כי קיזוז כל הסכומים בוצע בניגוד לחוק. בית הדין פסק כי המעסיק יחזיר לתובע את הסכומים אותם קיזז משכרו ואף ישלם לו פיצוי בגין דמי הלנת שכר.
1 ניכוי מהשכר לטובת השתתפות עצמית בגין גרימת נזק לרכב:
העובד אישר בהסכם העבודה לקזז משכרו כל דו"ח או הודעת קנס, אבל אישור זה לא כולל התחייבות בנושא תשלום ההשתתפות העצמית הקבועה בפוליסת הביטוח לרכב.
בנסיבות אלה לא ניתן לראות בכך הסכמה של העובד לניכוי מלוא ההשתתפות העצמית ממשכורתו השוטפת. יתר על כן, המעסיק ניכה סכום שהינו גבוה מרבע משכורתו של העובד. ניכוי בגובה כזה הוא בניגוד לסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר.
זאת ועוד, המעסיק לא היה רשאי לקזז את סכום ההשתתפות העצמית, משום שלא הוכח כי עלותו של תיקון הנזק שגרם העובד היתה גבוהה מסכום ההשתתפות העצמית.
הנקודה השלישית היא שהמעסיק לא הציג תיעוד של תשלום התיקון. מכאן שכלל לא ברור האם החשבונית המדוברת אכן ניתנה בגין תיקון הנזק שגרם העובד.
ואף על פי כן, ברגע שהעובד הודה שגרם נזק לרכב, ובשים לב לכך שאישר את השתתפותו בנזקים שגרם לרכב המעסיק, המעסיק היה רשאי לדרוש ממנו לשאת בעלות התיקון עד לגובה ההשתתפות העצמית.
כמו כן היה המעסיק רשאי לנכות משכרו של העובד (בגין הנזק שגרם העובד), סכום שאינו עולה על רבע משכר עבודתו בלבד באותו חודש.
דחיית סעיף ניכוי מהשכר בשל נזק לרכב
בית הדין לעבודה דחה את טענת המעסיק על כך שהוא נאלץ לנכות את מלוא הסכום, משום שהעובד פוטר זמן קצר לאחר מכן, ואילו לא היה מנכה את הסכום לא היה ניתן לגבות את מלוא הסכום.
בית הדין לעבודה ציין, כי ברגע שהמעסיק מאמין שנותרו יתרות חוב שהעובד חייב לו, הוא צריך להגיש תביעה נגד העובד. אם קיימות נסיבות המצדיקות את הקיזוז, עליו לטעון אותן בכתב ההגנה ולהוכיח זאת.
בסיכומו של דבר קבע בית הדין לעבודה כל המעסיק צריך להחזיר לעובד את יתרת הסכום שניכה משכרו מסיבה זאת.
2 ניכוי מהשכר בגלל אבדן ציוד
אשר לטענת המעסיק לגבי ניכוי מהשכר בגין אובדן ציוד: המעסיק מבסס את זכאותו לקיזוז הסכומים על טופס התחייבות שעליו חתם העובד. אבל הוא לא הציג את מחירון ספק ציוד שממנו ניתן להסיק מהם מחירי הפריטים שאבדו.
בית הדין לעבודה דחה את טענת המעסיק, לפיה מדובר בסכום קצוב שאינו שנוי במחלוקת ושאותו היה רשאי לקזז.
זאת ועוד, בעת סיום העסקתו של העובד לא נערך מולו תהליך של זיכוי על ציוד שהשיב למעסיק.
דחיית טענתו של המעסיק בנושא אבדן ציוד
בית הדין לעבודה דחה את טענת המעסיק לפיה היה על העובד להוכיח כי קיבל טופס זיכוי, שכן הנטל להוכיח כי ניכויים משכר עבודה של עובד נעשו כדין מוטל על המעסיק. בשורה התחתונה, המעסיק לא הוכיח את טענתו כי העובד אכן איבד את הציוד או כי הוא אחראי לחוסרים שנתגלו.
חשוב לשים לב: מתי מותר למעסיקים לקזז חוב של עובד משכרו? כאשר החוב הינו סכום קצוב, ורק לאחר שהוכח שהוא אכן חוב אמיתי שאינו שנוי במחלוקת. ולא חוב שהמעסיק תובע אותו, בעוד שהעובד מכחיש את קיומו.
לכן, גם בסעיף זה קבע בית הדין לעבודה שעל המעסיק להחזיר לעובד את הסכומים שקיזז משכרו שלא כדין.
3 קיזוז מהשכר בגלל הפסקות
אשר לניכוי בגין הפסקות: בהסכם העבודה נקבע כי בשל אופי עבודתו העצמאי של העובד בשטח, אין באפשרות המעסיק לבצע מעקב ורישום של שעות העבודה בפועל. בהסכם אין כל התייחסות לקיזוז הפסקה.
המעסיק לא הציג כל רישום או תיעוד מסודר של שעות עבודתו של העובד, ולא הציג נוהל המסדיר את אופן הפיקוח אחר שעות ההפסקה. בנסיבות אלה המעסיק לא היה זכאי לקזז משכר העובד את ההפסקות.
דחיית טענתו של המעסיק לגבי הפסקות
בית הדין לעבודה קבע, כי המעסיק לא יכול לטעון בדיעבד כי היה באפשרותו לפקח על שעות ההפסקה, באופן שמאפשר לו לקזז סכום מדויק משכר העובד. יתר על כן, קיזוז הסכום מהשכר בוצע ללא התראה מוקדמת לעובד. כמו כן, המעסיק לא הוכיח כי לכל העובדים מנוכה הפסקה.
לפיכך קבע בית הדין לעבודה כי על המעסיק להחזיר לעובד את הסכום שנוכה ברכיב זה.
4 ימי הודעה מוקדמת
המעסיק כלל במניין ימי ההודעה המוקדמת גם את יום העבודה האחרון של העובד בניגוד לסעיף 6(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות. מכיוון שכך, קבע בית הדין לעבודה כי עליו להחזיר לעובד את הסכום הזה.
לאור כל זאת, נוכח נסיבות המחלוקת ובשים לב למהות ההליך ולסמכות הנתונה לבית הדין לעבודה להפחית את סכום פיצויי ההלנה שיפסקו לפי שיקול דעתו, קבע בית הדין כי על המעסיק לשלם לעובד דמי הלנת שכר בסכום של 500 שקל.
