פיצויים
גננת בגן ילדים בחיפה פוטרה לאלתר, באמצע שנת הלימודים, לאחר שבע שנות עבודה במקום. כחודש לאחר מכן היא כבר פתחה גן משלה, תחת ניהולה, אליו עברו מרבית הילדים שהיו רשומים אצל המעסיק הקודם, קרי בגן שממנו פוטרה.
שני הצדדים, העובדת מצד אחד והנהלת הגן מהצד השני, הגישו תביעות לבית הדין לעבודה. העובדת תבעה פיצויי פיטורים ופיצויי פיטורים שלא כדין. המעסיקה תבעה פיצויים על הנזק הכספי שנגרם לה בעקבות התחרות שיצרה הגננת עם פתיחת עסק מתחרה.
הגננת טענה בתביעתה כי במהלך שנת הלימודים האחרונה, טרם פיטוריה, בעלת הגן התנכלה לה בדרכים שונות ואף פיטרה אותה מיד לאחר מחלה וללא הודעה מוקדמת. לגרסת העובדת, היות שפוטרה במהלך שנת הלימודים, היא הבינה שאין לה סיכוי למצוא לעצמה עבודה חלופית ולכן הדרך היחידה שלה להתפרנס הייתה פתיחת גן משלה.
הגננת הכחישה את הטענות שייחסה לה המעסיקה, לפיהן היא שידלה את ההורים להעביר את הילדים מהגן שבבעלות המעסיקה אל הגן החדש שפתחה. לגרסתה הורי הילדים פנו אליה מרצונם ומיוזמתם. הגננת עוד הוסיפה וטענה כי ההורים לא היו מרוצים מהגן של המעסיקה בעקבות ליקוים כגון: רטיבות, היעדר מערכת מיזוג אוויר הולמת, מחסור במזון וכיו"ב.
לטענת המעסיקה הגננת פוטרה בשל ירידה בתפוקה, איחורים, עימותים ועוד. לדוגמה, הגננת ניהלה שיחות טלפון אישיות בזמן העבודה.
המעסיקה טענה להגנתה שאיננה חייבת לגננת פיצוי פיטורים היות שזו השנייה פעלה בחוסר תום לב. המעסיקה טענה כי הגננת "הכינה את הקרקע" לעזיבתה מבעוד מועד ועוד בתקופה שבה עבדה בגן, היא הודיעה להורי הילדים כי בכוונתה לפתוח עסק משלה.
המעסיקה אף טענה שהגננת שידלה את ההורים להעביר את ילדיהם אל הגן שלה על ידי כך שהבטיחה להם שאצלה לא יהיו חופשות וכן דרך כך הוזילה עלויות. לסיכום, המעסיקה טענה כי התנהלותה של הגננת פגעה – כלכלית ותדמיתית – בעסק הקיים מזה 18 שנים, כך שבסופו של דבר לא היה מנוס אלא לסגור את הגן.
בית הדין פסק: שני הצדדים ראויים לפיצוי!
השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין מבית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבלה את גרסת הגננת לפיה ההורים העבירו את ילדיהם אל הגן שפתחה מיוזמתם ובעקבות ליקויים המערכת של המעסיקה. השופטת קבעה כי לולא הליקויים בגן שבבעלות המעסיקה, המצב לא היה מתדרדר ולא היה נגרם "נזק תדמיתי" למעסיקה.
ואולם השופטת קיבלה את הגרסה לפיה ההורים עזבו את הגן של המעסיקה לטובת הגן החדש של הגננת מרצונם, אסור היה לגננת לקבל אותם אל העסק החדש מתוקף חובת הנאמנות שלה כלפי המעסיקה.
השופטת פסקה כי על הגננת לפצות את המעסיקה בגין הנזק שגרמה לה בעצם העובדה שקיבלה הורים לילדי הגן הקודם, אולם הפיצויים הנם רק עבור שנת הלימודים הנוכחית ולא עבור נזקים עתידיים שנגרמו או יגרמו בשנים הבאות.
מנגד, היות שפוטרה מעבודתה (ואין עוררין על כך), הרי שהגננת זכאית לפיצוי פיטורים.
באשר לדרישת הגננת לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, היות שהעובדת החלה להכשיר את הקרקע לעסק החדש עוד טרם הפיטורים – השופטת פסקה כי יש לדחות את הדרישה לפיצוי מהסוג הזה. באשר לגובה הפיצויים, נפסק כי על התובעת לפצות את המעסיקה בסך של 160,000 ש"ח בגין הנזק ובשל הפרת חובת הנאמנות. מנגד, המעסיקה חויבה לפצות את הגננת בסך של 54,000 ₪ ועוד 8,900 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת ועוד 1,560 ₪ דמי מחלה.
