מיטל שני, בעלים קמדן אנד שוז, צילום: אושרי תורתי
הכירו את מיטל קטן- שני, אשר הפכה תוך זמן לא רב ממזכירה אדמניסטרטיבית בחברת הייטק עם חלום לעסוק באופנה לבעלים של רשת חנויות האופנה 'קמדן אנד שוז' הכוללת 19 סניפים עם מעל ל-120 עובדים.
מיטל היא דמות צבעונית ותוססת המהווה השראה לכולנו, וזה סיפורה הצלחתה. את בעלה, אלון, הכירה מיטל בעלה אלון שני במסיבה שערכה החברה בה עבדה. אלון (שהיום מנהל איתה את החברה ואחראי בעיקר על הצד הפיננסי), הופיע עם להקתו כמתופף באירוע ושם השניים נפגשו.
כשהייתה בהריון ראשון (מתוך שלושה), היא עברה ברחוב ביהודה מכבי בת"א וראתה חנות להשכרה. מיטל התקשרה לאלון, סיפרה לו על החנות הפנויה ועוד באותו הערב שכרו את המקום.
היא החלה לעבוד בחנות במקביל לעבודתה הרגילה.
המקום התחיל כחנות בוטיק של בגדי מעצבי לא זולים, ומיטל התאכזבה בכל פעם כשלקוחה נכנסה אך לא יכלה להרשות לעצמה לרכוש פריט בשל המחירים הגבוהים.
היא החליטה שהיא תעצב בעצמה ותוזיל עלויות וכך עשתה.
חיפשה בדים, מתפרות, עיצבה וייצרה והתעקשה על כל שקל (כך גם היום).
החנות השנייה נפתחה כשהתפנתה חנות ממול, אז שכרה גם אותה ופתחה חנות נעליים ואקססוריז משלימים.
כך הייתה מג'נגלת בין חנות אחת לשנייה כדי למכור ללקוחה לוק שלם.
בשנתיים האחרונות הרשת התפתחה באופן מטאורי וכוללת כיום 19 חנויות.
שוחחנו עם מיטל קטן- שני
מה היו האתגרים במעבר לניהול רשת חנויות גדולה ומוכרת?
"רשת קמדן אנד שוז התחילה למעשה בשנת 2008 כחנות בוטיק מעצבים קטנה ברחוב יהודה מכבי בתל אביב, אותה פתחתי מתוך חלום לעסוק באופנה. באותה התקופה הייתי בזמן הריון ראשון ובמקביל עבדתי כעוזרת אדמיניסטרטיבית בחברת הייטק. כמעט 11 שנים לאחר מכן, מדובר כיום ברשת שמונה 19 חנויות בפריסה ארצית וחנות און ליין שמעסיקה כ-150 עובדים. גם הקונספט מהחנות הראשונה השתנה לגמרי ומבגדי מעצבים יקרים הפכה הרשת לכזו שמייצרת כ- 70% מהפריטים בעצמה, כחול- לבן, ויתר הפריטים מיובאים מבירות אופנה אירופאיות.
כל זאת תוך שימת דגש מיוחדת על מחירים שפויים וטווח מידות רחב במיוחד. בניגוד למה שניתן אולי לחשוב, האתגר האמיתי בניהול רשת ארצית הוא לא פתיחת הסניפים עצמם, אם כי הפן של הגדלת צוות העובדים ומציאת העובדים הנכונים לחברה, וכן השתלטות על הפן הלוגיסטי של איחסון הסחורה הרבה ושינועה ממקום למקום.
מהם תחומי אחריותך העיקריים בתפקיד?
"היות והרשת כולה הוקמה מתוך חלום פרטי שהוגשם לעסוק בתחום האופנה, ומאותה חנות קטנה שנחלה הצלחה גדולה בזכות עבודה קשה וקהל לקוחות נאמן, אני מרגישה צורך להיות מעורבת כמעט בכל פרט בנעשה בה. אפשר בכנות להגיד שאני זו הרשת והרשת זו אני ובעלי. כחלק מתפקידי היום יום אני מפקחת על החומרים בהם אנו משתמשים, על הגזרות, הייצור, התמחור, השילוח, שירות הלקוחות, סידורי הסניפים ונראותם וכן הלאה, כאשר כמובן שנדרשת גם האצלת סמכויות ולכל תחום הקצנו בעלי תפקידים בחברה האחראים עליהם והם מדווחים לי. בעוד שגם אני וגם אלון בעלי מעורבים בכל פן של העסק, מתייעצים ומשתפים, החלוקה היא כזו שאני נמנית יותר על הפן האנושי והעיצובי, ואילו אלון אחראי על התחום הלוגיסטי והפיננסי. בכדי למנוע וויכוחים וסכסוכים, כבר מהיום הראשון יש ביננו הסכמה שלכל אחד זכות וטו בתחום עליו הוא אחראי בהגדרה".
מה דעתך על ניהול נשי בישראל?
"לצערי הרב אין מספיק ניהול נשי, כאשר אני יכולה להעיד שהרוב המכריע של אנשי העסקים מולם אני מתנהלת הם גברים. לנשים יש כוח, עוצמה ויכולות אינסופיות. הן מביאות איתן חוכמה, כישורים אירגוניים וגם פן אנושי- אימהי מפותח שהוא כלי חשוב בהתנהלות מול עובדים, ספקים והן מול אנשי עסקים אחרים. אני חושבת שלחוסר הייצוג הנשי יש סיבות רבות שמביאות למציאות עגומה אחת. בכדי להיות אישה מנהלת בתפקיד בכיר נדרשת מעבר לעבודה רבה גם תמיכה בבית ושוויון בנטל. אישה לא צריכה לוותר על הקריירה כדי לגדל ילדים ולהיפך. תפקיד גידול הילדים וניהול הבית הוא של שני ההורים יחדיו שצריכים לתמוך, להעצים ולאפשר האחד לשני. הסיבה השנייה היא זו הסביבתית. במקומות רבים בהם נשים הן שכירות ועדיין קיימת תקרת זכוכית. יש העדפה לקידום גברים".
מהם האתגרים העומדים בפניך כאישה בתפקיד בכיר?
"אישה שמתנהלת בעולם העסקי מול גברים לעתים נדרשת להוכיח עצמה שבעתיים בכדי שהאנשים מולה יתפסו אותה כשווה ויתנו לה את הכבוד הראוי וזה דבר לא פשוט בפני עצמו. בעוד שבחיי היומיום אני אדם מאוד נעים ויש שיאמרו אפילו רך, לעתים כמנהלת אני נדרשת לסגל התנהגות חזקה וחוצפנית, לעמוד על שלי בכדי שקולי יישמע וברצינות. עם זאת, בעוד שבתחילת הדרך אני חושבת שהפגנתי יותר כוחניות, עם השנים וביסוס מעמדי למדתי לתמרן. האתגרים בפני אישה בתפקיד בכיר הם לבסס את מעמדה, להיתפס ברצינות כלפי קולגות ולעיתים גם עובדים, וכן לתמרן בין העבודה לחיים זוגיים ומשפחתיים".
כיצד מצליחים לתמרן בין המשפחה, האמהות והניהול?
"תמרון בין משפחה, אמהות וניהול זוהי המשימה הקשה ביותר, כיוון שלנו הנשים חשוב להיות מוצלחות בכל התחומים וזוהי משימה לא פשוטה. מתוקף העבודה אני נעדרת שעות רבות מהבית, גם בסופי שבוע ונסיעות עבודה לחו"ל, אך כיוון שכך אני מקפידה לדעת הכל על המתרחש בחיי ילדי ולמצוא את הזמן להיות מעורבת בפן האישי והרגשי. עם זאת, ביתר התחומים שקשורים בניקיון, בישול ומטלות יומיומיות אני מאצילה סמכויות. לשלוש הבנות יש מטפלת צמודה ומועסקת גם מנהלת משק בית. את המטבח אני מבקרת רק בימי שישי לשביעות רצונם של כולם. בכדי לבלות זמן איכות עם הילדות אני מביאה אותן הרבה פעמים איתי לעבודה והן נהנות מכך וחיות גם הן את העסק. הן מסדרות סחורה ואפילו יודעות לתת שירות ולעבוד על הקופה. כמובן שהרבה מהתמרון נעשה גם בשיתוף פעולה עם אלון. אנחנו מתאמים את הלו"ז ומחלקים ביננו באופן שוויוני את העבודה".
