נטל ההוכחה בכל הקשור לשעות עבודה נוספות של העובדים הועבר מהעובד אל המעסיק (בחוק התיקון להגנת השכר מפברואר 2009). כיום, המעסיק הוא זה שמחויב לנהל דוח שעות עובדים מסודר. לכן, כאשר מנהל חשבונות בחברה לטכנולוגיה ביטחונית תבע פיצוי בגין שעות עבודה נוספות, בית הדין פסק לטובתו למרות שלא עלה בידיו להוכיח חד משמעית את טיעוניו.
העובד, שהועסק כאמור כמנהל חשבונות בחברה במשך 5 שנים, הגיש תביעה לבית הדין לעבודה שבמסגרתה הוא דרש פיצוי בגין שעות עבודה מרובות. לטענת העובד, עם השנים הוא קודם בתפקיד וקיבל לידיו יותר ויותר משימות ותחומי אחריות. לשיטת העובד, בשל העבודה המרובה שהיה צריך להשלים, הוא מצא עצמו נותן לחברה שעות עבודה נוספות. לדבריו, החברה לא תיעדה את השעות הללו ולכן הוא תיעד אותן בעצמו. העובד הוסיף וטען בתביעתו כי הוא ביקש מהחברה שתשלם לו בגין השעות הנוספות אך החברה לא עשתה זאת.
מצד המעסיקה נטען כי העובד לא ביצע בפועל שעות נוספות אלא שההפך הוא הנכון. העובד נהנה מאמון אישי רב וזה אפשר לו לנהל יומן עבודה גמיש ועצמאי. מצד החברה נטען כי לא רק שהעובד לא ביצע שעות נוספות אלא שהוא לקח לעצמו את החירות לעבוד לפי לוחות הזמנים הנוחים לו וכן הוא נהג להיעדר לעתים תכופות (כמו יציאה להפסקות ממושכות). לסיום, החברה טען כי העובד שניהל את כספי החברה נהנה ממעמד של "משרת אמון" ולכן לא היה טעם לנהל דוח שעות עבודה במקרה שלו.
בית הדין לעבודה בדק האם מדובר במשרת אמון (מודל העסקה שלא מחייב ניהול פנקס עובד וקיום חוקי שעות עבודה ומנוחה) והתשובה שהתקבלה הייתה שלילית. העובד אמנם ניהל את כספי החברה אך הוא לא חתם על מסמכים המגדירים אותו כמי שנושא משרת אמון, הוא לא היה חלק מהקבינט המצומצם שמקבל את ההחלטות החשובות ורמות השכר שלו לא משקפות את אלה של ההנהלה הבכירה ונושאי "משרות אמון". ולכן המעסיקה הייתה מחויבת לנהל פנקס עובד והנטל להוכיח כי העובד לא ביצע שעות עבודה נוספות מוטל על המעסיקה.
חרף העובדה שהתובע לא הצליח להוכיח בצורה פוזיטיבית שעבד שעות נוספות בפועל, בית הדין פסק לטובת העובד היות שהמעסיקה לא הצליחה להפריך את גרסתו. אשר על כן, בית הדין לעבודה פסק לעובד פיצוי בגין שעות עבודה נוספות בסך של 40,429 ₪ ועוד 8,000 ₪ הוצאות משפט.
למידע נוסף על זכויות עובדים וחובות מעסיקים – הירשמו עוד היום לכנס דיני עבודה. פרטים והרשמה כאן
