אפליה בעבודה מסיבה של גיל (גילנות) היא השנייה בשכיחותה לאפליה אסורה בעבודה, לאחר אפליה בגלל היריון, כך עולה מדו"ח של הנציבות לשיוויון הזדמנויות בעבודה.
בעת שמוגשת תביעה נגד מעסיק בגין אפליה מסיבה של גיל, בתי הדין לעבודה בוחנים אם קיימת או לא קיימת אפליה והאם יש להטיל על המעסיק לפצות את העובד. לצורך כך הם מסתמכים על חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, האוסר על אפליה ועל חוקים נוספים בהתאם למקרה.
לפני כ-12 שנה, בשנת 2010, הורחב האיסור האפליה וכעת האיסור באפליה חל משלב פרסום מודעת ה'דרושים' וריאיון העבודה ועד לפרישת העובד או פיטוריו.
האיסור באפליה מסיבה של גיל כולל: קבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיטורים, פיצויי פיטורים, והטבות ותשלומים המגיעים לעובד במהלך תקופת העסקתו או בהקשר של עזיבת עבודתו או פרישה לגמלאות.
לפני כמה שנים הטיל בית הדין לעבודה על מעסיק לשלם 120 אלף שקלים לעובדת. הפיצוי הוא על כך שהיא פוטרה בגלל גילה ומשום שהמעסיק לא קיים שימוע על פי כל הכללים.
פרטי המקרה: העובדת קיבלה זימון לשימוע בעת שהיתה בת 62. מדובר בעובדת שהועסקה בחברה במשך כ-14 שנה וכיהנה בתפקידה האחרון בתפקיד משנה למנכ"ל החברה.
במכתב צויין כי בחברה הוחלט על צמצומים, ולפיכך, תחומי האחריות שלה יועברו לעובדים אחרים. הנהלת החברה הציעה לעובדת באותו מכתב לעזוב את החברה או לקבל על עצמה תפקיד אחר שיוצע לה.
העובדת ביקשה לקבל פרטים על מצבה הכלכלי של החברה וכן פרטים לגבי התפקיד המוצע לה, אבל החברה סירבה להיענות לבקשותיה.
העובדת שלחה מכתב תשובה למכתב הזימון לשימוע, וכ-10 ימים לאחר מכן נשלח אליה מכתב פיטורים.
העובדת תבעה את החברה בבית הדין לעבודה, בטענה כי במכתב הזימון לשימוע וגם במכתב הפיטורים לא צויין הסבר מניח את הדעת מהי העילה לפיטוריה.
בנוסף, אף על פי שהחברה טענה כי הסיבה לפיטוריה היא צמצומים, הרי שהיא היתה היחידה שפוטרה באותה תקופה.
לאור כל זאת טענה העובדת כי היא פוטרה בגלל גילה וכי טענת החברה כי הסיבה לפיטוריה היא צמצומים הינה תירוץ בלבד.
בתום הדיונים וחקירת הצדדים קבע בית הדין לעבודה כי החברה לא הציגה כל ראיה אובייקטיבית בקשר למצבה הכלכלי (של החברה) באותה עת.
כמו כן, קבע בית הדין, כי החברה לא הציגה דו"חות רווח והפסד לאותה שנה, ואף לא הציגה השוואה של דו"ח הרווח והפסד מול שנים שקדמו לאותה שנה. עוד ציין בית הדין, כי חברה לא הציגה אסמכתאות אחרות שיש בהן כדי להעיד על ירידה ברווחי החברה.
כמו כן, לא הוצגו תכתובות המעידות על צורך בהתייעלות ובצמצומים, ולא הוצגה כל תכנית התייעלות. בנוסף על כך, אף אחד מהעובדים האחרים לא פוטר באותה תקופה.
יתרה מכך, מתמלול שיחה שהתקיימה בין נציגת החברה לבין העובדת השתמע, כי גילה של העובדה הוא זה שלמעשה מהווה את השיקול לפטרה.
לאור כל זאת החליט בית הדין לעבודה לקבל את תביעת העובדת בגין אפליה מחמת גיל (גילנות) ופסק כי החברה תשלם לעובדת פיצוי בסכום של 70 אלף שקלים בגלל פיטורים שלא כדין בשל אפליה על רקע של גיל ובנוסף, פיצוי בסכום של 50 אלף שקלים בגלל פגמים בהליך השימוע טרם הפיטורים.
