עובד שפוטר מחברת ביטוח מסויימת תבע את החברה בגלל פיטורים שלא כדין. בית הדין לעבודה קבע לו פיצוי שלא היה מקובל עליו והוא ערער לבית הדין האיזורי לעבודה.
בערעור קבע בית הדין האיזורי לעבודה כי אמנם, כפי שקבע בית הדין לעבודה בערכאה הנמוכה יותר, אכן נפל פגם במעמד הזימון לשימוע, אבל, בית הדין בערכאה כנמוכה יותר לא דן לעומק בשאלה האם נפל פגם בעילת הפיטורים. לפגם כזה יש השפעה על שיעור הפיצוי בגין פיטורין שלא כדין.
פיצוי בסכום גלובלי ולא מכפיל שכר
פיצוי בגין 'פיטורים שלא כדין', נהוג לפסוק סכום גלובלי על יסוד מכלול נסיבות העניין, ולא כמכפיל שכר. מכיוון שכך, גובה הפיצוי שנפסק לעובד בוטל והדיון הוחזר לבית הדין לעבודה בערכאה הנמוכה יותר לשם קביעת שיעור הפיצוי.
נקבע כי בהליך השימוע שנערך לעובד נפלו שני פגמים דיוניים: פגם אחד היה שליחת זימון לשימוע רק יום אחד בלבד טרם עריכתו. הפגם השני היה, מתן מכתב שימוע כללי ולא מפורט.
יש לפרט ככל הניתן את הסיבות לפיטורים
אמנם, יתכן שבמסגרת השיח הספונטני יעלו בשימוע דוגמאות נוספות להמחשת הטענות. ולמרות זאת, אין בכך כדי לפטור מהצורך לפרט, ככל הניתן, את הסיבות שבגללן נשקלת אפשרות הפיטורים.
בית הדין לעבודה קבע, כי בצד הקביעה בדבר קיומו של פגם בזימון, נדרשת הערכת עוצמתו בנסיבות העניין. בנוסף, יש לשקול לאפשר לעובד במצבים אלו, להשלים את טענותיו, ורק לאחר מכן לקבוע החלטה סופית.
אופיו התמציתי מדי של פרוטוקול השימוע מהווה טעם לפגם
זאת ועוד, בית הדין לעבודה קבע, כי אופיו התמציתי של פרוטוקול השימוע מהווה טעם לפגם. בנוגע לסיבת הפיטורים קבע בית הדין לעבודה כי בנוסף לסיבה הכללית שצוינה בזימון לשימוע, הועלו במהלך השימוע כמה טענות קונקרטיות נוספות.
עוד קבע בית הדין האיזורי לעבודה, כי בכל הנוגע לקיומו של פגם לגבי סיבת הפיטורים, אין בפסק הדין של בית הדין בערכאה הנמוכה יותר, התייחסות מספקת לטענות החברה בדבר קיומה או העדרה של סיבה עניינית לפיטורים. יש לכך חשיבות שכן לסיבה כזאת יש השפעה על גובה הפיצוי לעובד.
סכום הפיצוי גלובלי ולא מכפלת השכר
ההלכה כיום היא, כי פסיקת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני צריכה להיקבע כסכום גלובלי בהתאם לאמות מידה שפותחו בפסיקה, ולא כמכפלת השכר. ככלל ערכאת הערעור לא מתערבת בגובה הפיצוי שנקבע, אלא אם הסכום שנפסק חרג מהמתחם הסביר.
בנושא הנדון, קובע בית הדין לעבודה כי בערכאה הנמוכה יותר נפסק לעובד פיצוי לפי מכפלת שכרו בששה חודשים. בקביעת רף הפיצוי בהתאם לאמות המידה שנמנו בפסיקה יש פנים לכאן ולכאן.
אמנם תקופת עבודתו של העובד בחברה אינה ארוכה במיוחד, אבל אין להתעלם מהפגם שנפל בהליכי הזימון לשימוע, מבחינת ההתראה לעובד ומידת פירוטם של נימוקי השימוע.
אמנם, בפועל העובד לא התלונן על היעדרם של נימוקים מפורטים או עיתוי עריכתו של השימוע, כך שחל פיחות בהשלכותיו של פגם זה ונראה כי העובד היה ערוך לקראתו והשמיע את טענותיו באופן ברור.
ועם זאת, ביחס לנתונים משמעותיים המשליכים על גובה הפיצוי, ואשר מבוססים במידה רבה על ההתרשמות מהמארג הראייתי, לא נקבעו ממצאים מפורטים ומנומקים דיים בנוגע לסוג הנזק בגינו נפסק הפיצוי, ולא נקבע האם מרכז הכובד בעילת הפיטורים הוא שיקול זר או עילה לגיטימית.
מכיוון שכך קבע בית הדין האיזורי לעבודה כי יש לבטל את סכום הפיצוי שנקבע על יסוד שיטה שאינה עולה בקנה אחד עם ההתפתחויות שחלו בפסיקה במרוצת השנים, ולהחזיר את הדיון לבית הדין בערכאה הנמוכה יותר כדי שיקבע את גובה הפיצוי על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, וישלים את הכרעתו בנתונים רלבנטיים המשפיעים על גובה הפיצוי.
