ביה"ד האזורי לעבודה פסק לפני מספר ימים פיצויים בסך 8,500 שקל עבור חברה שהעובדת השמיצה אותה באמצעות פרסום פוסט בפייסבוק.
העובדת עבדה במשך שנתיים וחצי בחברת חקירות פרטיות, עד שהוזמנה לשימוע שלאחריו קיבלה מכתב פיטורים, מבלי שניתנה לה הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לה פיצויי פיטורים.
החברה טענה בכתב ההגנה שהגישה נגדה העובדת כי היא פוטרה בנסיבות קשות של הפרת אמונים, הפרת חוזה עבודה, הסתת עובדים שלא למלא הנחיות מעבידה, סירוב לבצע מטלות וגרימת נזק מכוון, על אף לחץ הזמנות כבד בו הייתה שרויה החברה, תוך ניצול העובדה שמדובר בעובדת חיונית. זאת חרף התראות קודמות להימנע מלעשות כן. לטענת החברה, גם לאחר השימוע חזרו מנהלי החברה והתריעו בעובדת שלא חדלה מהתנהגותה הפרועה והמגמתית. משההתראות לא עזרו, לא נותרה בידיהם ברירה אלא לפטר אותה ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום פיצויי פיטורים.
החברה אף הגישה תביעה שכנגד, בה נטען כי העובדת החלה מספר חודשים לפני סיום העבודה בפעילות המהווה הפרת אמונים וכן גרימת נזק מכוון לעבודה וללקוחות החברה. לגרסתה, מעשיה גרמו לעיכוב העבודה, להזנחת טיפול בלקוחות ולהסתה של עובדת חדשה אשר הוכשרה בהשקעה כספית ניכרת ועזבה את העבודה. בנוסף נטען כי התובעת הפרה את חוק איסור לשון הרע, ונגרמו לנזקים רבים לחברה שהוערכו ב-100 אלף שקל.
משיחת השימוע, שתיעודה הוצג בפני ביה"ד על ידי העובדת, עולה בוודאות שהעובדת הודתה בחלק מן הטענות של ההנהלה כלפיה: שימוש בטלפון, איחורים וירידה בתפוקה. חרף זאת, העובדת לא הבטיחה ואף לא ניסתה לשנות את התנהגותה אלא עמדה בסירובה בעוד היא מראה חוסר אכפתיות לגבי תוצאות סירובה.
"זוהי סיבה מוצדקת להחליט על סיום העבודה של התובעת (העובדת), במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, ובהתאם להוראות חוק פיצויי פיטורים", פסק ביה"ד. "אף אם המעשים שתוארו מהווים הפרת משמעת, מאחר שהתובעת סירבה לציית להוראות המעסיק בנוגע לשימוש במכשיר הטלפון בזמן העבודה וזמן הגעה לעבודה, אין מדובר בנסיבות חמורות המצדיקות לפטר את התובעת ללא תשלום של פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לפיטורים". לפיכך נקבע כי החברה היתה רשאית לפטר את העובדת, אולם בכפוף לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת כנדרש על פי חוק.
בנוגע לנזקים שנטען שהעובדת גרמה לחברה, ציין ביה"ד כי גם אם לטענות אלה בסיס כלשהו, חיוב עובד בנזקים שהוא גרם למעסיק במסגרת העבודה ייעשה בנסיבות חריגות. עובד יחויב בשיפוי על נזק שגרם למעבידו רק אם יוכיח המעביד "הפרה בלתי סבירה" של חוזה העבודה או חובת הנאמנות, והקשר בין אלו לנזק שנגרם. הטלת פיצוי כספי על עובד שהפר את חוזה עבודה כתוצאה מרשלנותו צריכה להיעשות בזהירות ותוך כדי התחשבות בכך, שפעולה מוטעית – במסגרת יישום הסכם עבודה – היא חלק מסיכון שהמעסיק צריך להיערך לקראתו במסגרת הפעלת עסקו.
בנוסף, על המעסיק הטוען לנזק להוכיח את גובה הנזק. במקרה זה לא הוכח כי מתקיימים התנאים כדי לחייב את העובדת בנזק אשר נגרם למעסיק, וגם לא הוכח גובה הנזק. בשל כך, דחה ביה"ד טענות אלה.
"גם אני נעלבתי ממה שעשו לי"
בנוסף תבעה החברה מהעובדת פיצויים בגין נזק לא ממוני עקב הפצת לשון הרע בדף הפייסבוק שלה, שבו פרסמה פוסט עם ביטויים פוגעניים כלפיה, כגון "בית קברות לפילים, חלאות, ליצנים".
חוק איסור לשון הרע קובע: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד".
העובדת אישרה את הפרסום, והוסיפה כי "מי שנכנס לי לקיר הפייסבוק שלי יכול לראות את מה אני רושמת… זו מילה עדינה יחסית. גם אני נעלבתי ממה שעשו לי". לטענת העובדת, היא לא ציינה את שם החברה בפוסט זה ו"אף אחד לא ידע על איזה מקום עבודה מדובר".
לעובדת כ-430 חברים בפייסבוק, אליהם הגיע הפרסום בפוסט וניתן לראותו כשנכנסים ל"קיר" של דף הפייסבוק של העובדת. "גם אם הכוונה של הביטוי 'בית קברות לפילים' לא ברורה לנו, ללא ספק יש בביטויים הנוספים (משרד של ליצנים) כדי לפגוע ולהשפיל", קבע בין הדין. "השאלה היא האם היה בפרסום אפשרות לזהות שהתובעת (העובדת) התכוונה לנתבעת (לחברה), ששמה לא כתוב. בפרופיל בפייסבוק מופיע מקום העבודה, אבל לא הוכח כי השם של הנתבעת הופיע שם".
חברה בפייסבוק של העובדת, אורטל שמה, העידה בפני ביה"ד ואישרה שידעה בוודאות שמדובר בחברה בה הועסקה העובדת, והוסיפה כי "הביטויים הם של אנשים שעבדו בעבר במשרד, גם הדס וגם אורלי, וזה רק משקף את התנהגות כלפי העובדים ואין כאן משהו על הסתה".
"כפי שאורטל זיהתה כי הביטויים התייחסו לנתבעת, כל מי שחבר של התובעת וידע היכן היא עבדה יכלה לזהות כי הביטויים התכוונו לנתבעת", פסק בית הדין. "תחולת חוק איסור לשון הרע על עובד ועל עובד לשעבר נובעת מחובת התנהגות בתום לב ומחובת הנאמנות בין הצדדים ליחסי עבודה. הביטויים הפוגעניים של התובעת, במקום פתוח (כיכר העיר של היום) מהווים הפרה לחוק איסור לשון הרע ובהתאם, יש לחייב את התובעת בפיצוי בגין נזק הלא ממוני".
מאחר שמדובר בדרגת פגיעה נמוכה יחסית, חויבה העובדת בפיצויים בסך 8,500 שקל.
[סע"ש 55223-05-13 ביטון נ' יעד]
