ההבדלים בין דפוסי ניהול גברי ונשי הם אחד מנושאי המחקר הוותיקים, ויש שיאמרו אף השחוקים, בקרב סוציולוגים ומומחים לניהול. קיימת הסכמה כמעט בלעדית כי דפוס הניהול הגברי הוא היררכי וזה הנשי הוא מבוזר. מנהלים גברים העומדים בראש הפירמידה "יורידו פקודות" לאלו הכפופים להם ויצפו כי הם מצידם ימשיכו ויורידו את הפקודות הלאה בהררכייה הארגונית. דפוס הפיקוד הצבאי נתפש כדגם האידיאלי לסוג זה של ניהול. מפקדים מצפים לציות עיוור, להעברת ההחלטות בהררכייה הצבאית, ביחס בין משימה לאנשים הכף נוטה לכמעט 100% של דבקות במטרה מבלי להתחשב בהשלכות על ההיבטים האנושיים הכרוכים בכך.
העוסקים בהיסטוריה של הניהול אף מספרים כי דגם הניהול הצבאי עמד בפניהם של המנהלים עם פרוץ המהפכה התעשייתית, ולמעשה היה הדגם היחיד שעמד לפניהם. גם אופי התעשייה של המאות הקודמות, שעיקרה היה עבודה בפסי ייצור התאים להטמעת דפוס ניהול זה. הקושי המרכזי המעסיק את מרבית החוקרים בנושא היום, הוא העדר נכונות לעודד דפוסי ניהול נשיים, גם כאשר צורכי הארגון מחייבים זאת.
ארגונים וחברות מודרניות אינם עוסקים עוד בייצור מוצרים בפסי ייצור, הם מגוונים ומתוחכמים הרבה יותר, הם מייצרים הון סמלי, מידע פיננסי, מציעים מגוון שירותים האמורים לענות על הטעם האישי של הלקוח כמו בענף התיירות, הם עוסקים במחקר ופיתוח שדגם הניהול הצבאי הוא האחרון שמתאים לתחום זה.
אימוץ דפוסי ניהול נשיים המאופיינים בביזור, אמפתיה ושיתוף הצוות, הם לא רק עניין של בחירת חלופה שונה אלא הכרח לארגונים מודרניים. אין המדובר רק בהיבט המגדרי, אישה בתפקיד ניהולי בכיר עשויה לאמץ דפוסי ניהול גבריים ואילו גברים בתפקידי ניהול בכירים עשויים (אך רבים מהם אינם עושים זאת…) לאמץ דפוסי ניהול נשיים.
טובת הארגון המודרני דורשת היום יכולת של שני המינים לגלות גמישות ויכולת מעבר מדפוס ניהול אחד לשני, בהתאם למשימות בפניהם ניצב הארגון. היכולת לחרוג מהקיבעון המגדרי הוא זו שתבטיח את הצלחת המנהל או המנהלת בארגונים מודרניים ולמרבה הצער רק מעטים מקרב המנהלים או המנהלות מסוגלים כיום לגלות גמישות כזו.
