בית הדין לעבודה קבע כי מעסיק שכינה את עובדו בשם הגנאי "כושי" מחויב לזכותו בפיצויי פיטורים, שכן עלבון זה הנו בגדר הרעה בתנאי עבודתו.
כזכור, הרעה בתנאי העבודה של העובד מקנה לו את האפשרות להתפטר, תוך ניצול זכויותיו כעובד מפוטר. לדוגמה, העתקת מקום מושבו של העסק, הורדה בדרגה, פגיעה ממשית בשכר ועוד. עם זאת, עליו ראשית ליידע את המעסיק בדבר הרעה בתנאים, לתת לו התרעה ואף זמן לתקן את העוול. עובד אשר נגרם לו עוול בשל הרעה בתנאי העבודה אך לא פעל בהתאם לשורת הנהלים ולא פעל בתום לב, לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורין גם באם אכן נגרם לו הרעה בתנאים.
בנוסף, בית הדין לעבודה קובע בדיון בתחולתו של סעיף 11 (א') לחוק פיצויי פיטורין, כי נטל ההוכחה מוטל על התובע. על בית הדין לבחון כל טיעון תוך התייחסות למכלול הנסיבות שהובילו את העובד להתפטר, תוך התייחסות למקצוע וסוג העבודה, כדי לראות האם מדובר על נסיבות שבהן לא ניתן לדרוש מעובד להמשיך לבצע את עבודתו. בנוסף, על העובד חל הנטל להוכיח כי אותו גורם להרעת תנאים ממשית מהווה את סיבת ההתפטרות ובתנאי כמובן שהוא נתן התרעה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר (בשל הרעה ממשית בתנאיו ולא מכל סיבה אחרת ו/או צירוף של סיבות).
במקרה המדובר של העובד שטען כי מעסיקו העליבוהו ולכן הנו דורש דמי פיצויים, בית הדין לעבודה קבע כי עובד אינו חייב לשמוע מילים מחפירות ומעליבות הפוגעות ברגשותיו, ובמיוחד כאשר הפגיעה אינה בעובד בפרט, אלא כבן לקבוצה מסוימת. אמירות מעליבות נמנות בגדר "נסיבות אחרות שביחסי עבודה". הנסיבות צריכות להישקל באופן סובייקטיבי ובהתאם למאפיינים הייחודיים של העובד כגון: מקצוע, תפקיד ומקום עבודה.
עוד נכתב בפסיקה, כי התובע אכן זכאי להתפטר בדין מפוטר על כל המשתמע מכך, וזאת בשל הטעמים הבאים: העובד ביסס את טענותיו לפיהן הוא התפטר בעקבות הפחתת שכרו באופן חד צדדי וכן בשל היחס המשפיל לו הוא זכה מצד מעסיקו. בנוסף, העובד הצליח להוכיח שפעל על פי ציר הזמן: המעביד פגע בו, הוא התלונן בפניו, המעביד לא פעל לשפר את תנאיו ומעמדו של העובד, ועל כן בליית ברירה העובד נאלץ להתפטר.
בית הדין לעבודה חייב את המעסיק לשלם לעובד פיצויי פיטורים, שכר עבודה והפרשי שכר עבודה, דמי הבראה, ימי חופשה, ימי חג, והפרשות לקרן פנסיה.
על מנת ללמוד עוד על אודות דיני עבודה, אתם מוזמנים לקחת חלק בכנס דיני עבודה שייערך בקרוב. לפרטים מלאים לחצו כאן!
