עובדים עצמאיים
אדם שעבד במפעל בצפון הארץ למעלה מ-40 שנה והתנהל בכל העת כעובד עצמאי המגיש חשבוניות בסוף כל חודש, הגיע לגיל פרישה. עם הגיעו לשלב זה, הבין שהוא חסר ביטחון סוציאלי, ממנו נהנים עמיתיו בעת פרישה. העובד, שבמהלך כל השנים הללו עבד אך ורק עבור המפעל שהעסיק אותו (קרי הוא לא סיפק שירות מקצועי למפעלים אחרים) פנה לעורך דין לייצוג משפטי בבית הדין לעבודה בחיפה.
העובד תבע את המפעל על סעדים שמגיעים לו בשל היותו עובד, קרי הוא טען ליחסי עובד-מעביד על אף שלא הוסדרו יחסי עובד מעביד בהסכם ההתקשרות שלו עם המפעל. העובד הוכיח שבמהלך כל השנים המדוברות הוא עבד אך ורק עבור המפעל, הגיע לכל אירועי החברה ואף קיבל מתנות לחגים כעובד מן המניין.
בכתב התביעה שהוגש מטעם העובד נטען כי התקיימו שלושת התנאים להשתלבות העובד במקום העבודה:
1. ההתקשרות של העובד עם המעסיק נושאת אופי חוזי מלכתחילה, שהתמורה הכספית בצידה מעידה על רצון הדדי לקיים מערכת יחסים חוזית בעלת תוקף משפטי.
2. התובע השתלב בפעילות השוטפת של המפעל והיה חלק ממנו מקצועית וחברתית.
3. אין עוררין על העובדה שמטרת ההתקשרות הייתה העמדת כוח העבודה של העובד לרשות המפעל ולא אמצעי הייצור שלו (הוא לא העמיד משאית או כלי עבודה אחר לטובת המפעל).
בית הדין לעבודה השתכנע כי אכן התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ועל כן נקבע שהמפעל ישלם לעובד הפורש את מלוא הזכויות הנובעות מיחסים אלה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.
בית הדין לעבודה בירושלים פסק 85,000 ש"ח לפרילאנס
אדם שעבד כנתב תמונות בחברת מדיה על בסיס פרילאנס במשך עשר שנים, סיים את עבודתו בעקבות מחלוקות עם מנהל משמרת. בעקבות המחלוקת, חברת המדיה הפסיקה לספק לו עבודה והוא נותר מחוסר עבודה.
העובד החל את עבודתו על בסיס פרויקטאלי – כפרויקטור זמני היות שהוא הגיע לחברת המדיה בימים הראשונים של ערוץ 2 בשנת 2000 והתבקש לסייע בהקמת הערוץ וכנתב תמונות. פרויקט זמני זה הפך להיות מקום העבודה ומקור הפרנסה שלו למשך עשור למרות שמעולם לא נחתם חוזה עבודה (המגדיר יחסי עובד מעביד) בין הצדדים. העובד עוד הוסיף וטען כי במהלך העשור בו עבד כנתב תמונות הוא עבד לצד נתבי תמונות אחרים אשר כן הוגדרו כעובדי חברה לכל דבר ועניין.
העובד פנה באמצעות עורך דין לבית הדין לעבודה בירושלים כשהוא טוען ליחסי עובד מעביד ודורש את הסעדים המגיעים לו כעובד, בנוסף על פיצויי פיטורין. שכן לטענתו המחלוקת שהובילה לכך שהחברה הפסיקה לספק לו עבודה היא אקט של פיטורים. העובד דרש פיצויים משוכללים בגובה 200,000 ש"ח.
חברת המדיה טענה מנגד כי העובד ביקש לעבוד על מתכונת של פרילאנסר וזאת כדי שיוכל לשלב עבודות נוספות במקביל לעבודתו בחברה ולכן כך היה כל השנים. החברה למעשה טענה שהוא היה בעל עסק אשר נתן שירותים מקצועיים גם לחברות אחרות ולכן אין לראות בו עובד חברה. החברה אף טענה כי היות שהתובע היה פרילאנסר, שולמו לו סכומים גבוהים יותר מששולמו לעובדי החברה בתפקיד זה. היות שכך, החברה דרשה שהוא ישיב את ההפרשים באם יקבע בית הדין לעבודה שהוא אכן עובד מן המניין.
בית הדין לעבודה פסק כי התובע אכן השתלב בעבודה (קרי עבר את מבחן ההשתלבות) ואשר על כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים על פי חוק. לאור כל זאת, פסק השופט כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורין בסך 51,520 שקל, הודעה מוקדמת בסך 6,072 ופיצויים בגין זכויות סוציאליות בסך 27,630, ובסך הכל 85,222 שקלים, ו- 7,000 ש"ח בגין הוצאות משפט.
בואו לדעת ולהיות בקיאים בנושא דיני עבודה – חובות המעסיק – ביום העיון שיתקיים ב-11.6.14. לחצו כאן לפרטים ולהרשמה
