בית הדין לעבודה פסק כי המעסיק הוכיח קיומו של סוד מסחרי, ולכל הפחות אינטרס הראוי להגנה, וכן הוכיח כי העובד הפר את הסכם העבודה, חובת האמון וחובת תום הלב.
מכיוון שכך, העובד חויב בפיצוי בגין נזק ממוני ונזק לא ממוני. עם זאת, למרות שמעשי העובד חמורים, פסק בית הדין לעבודה כי אין מקום לשלול ממנו שלילה מוחלטת את פיצויי הפיטורים ויש להותיר בידיו את הסכומים שבקופת הפנסיה (72% מהפיצויים), אבל ללא השלמה ל-100 אחוז מהפיצויים וללא דמי הודעה מוקדמת.
מנגד, מאחר שהעובד פוטר ללא שימוע, המעסיק ישלם לו פיצוי ברף הנמוך, בסכום של 10 אלפים שקלים.
העובד הועסק אצל המעסיק ובמסגרת תפקידו היה אחראי, ביחד עם המנכ"ל על פיתוח המוצר של החברה ושיווקו.
המעסיק תבע את העובד ודרש לחייבו בתשלום פיצוי בגין הפרת חובת האמון ותום הלב וגזל סוד מסחרי, וכן בגין אובדן הכנסות והשבת שווי המוצר שנלקח שלא כדין.
במקביל תבע העובד תשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והשלכותיו, פיצוי בגין לשון הרע וזכויות מכוח סיום יחסי העבודה.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעות בחלקן ופסק כך: בנוגע לתביעה העיקרית, בית הדין לעבודה דן בשאלה האם הופרו חובת תום לב וחובת האמון של העובד כלפי המעסיק, תוך עמידה על ההלכה הפסוקה בעניין זה.
בית הדין פסק, כי הוכח שהעובד חבר יחד עם אחרים להקמת שותפות למטרת ייצור ושיווק מוצרים כמו אלו שפותחו על ידי המעסיק. כמו כן, העובד יחד עם אחרים, ביצעו פעולות ממשיות לקידום פעילות השותפות המתוכננת.
העובד וחבריו פעלו בניגוד להוראות ההסכם שחתם העובד עם המעסיק. על פי הסכם זה, היה על העובד לפעול לטובת המעסיק בכל הנוגע לתחום עיסוקו של המעסיק.
בפעילותם של העובד וחבריו, תוך כדי עבודתו של העובד אצל המעסיק, הם ביצעו בדיקות המוצר ואופן הכנתו, והכנת תוכניות לשיווק עצמאי. כל זאת, כאשר היה ידוע להם שהמעסיק מחזיק כמות גדולה של המוצר שהוא אינו מצליח לשווק.
לדבריהם, כוונתם היתה לרכוש את המוצר מהמעסיק ולהכין ממנו מוצרים אחרים. אלא שבפועל התברר כי כוונתם היתה לשווק את המוצר של המעסיק ושל חברה אחרת.
כל הפעולות הללו, פסק בית הדין לעבודה, מהוות חתירה תחת עסקי המעסיק, העולה כדי הפרת חובת האמון וחובת תום הלב המוטלת על עובדים כלפי מעסיקיהם.
המידע אליו נחשפו העובד ושותפיו הוא מידע סודי שאינו נחלת הכלל, גם בנושא מחיר המוצר, גם בנושא מרווחי הרווח, גם לגבי אופן הכנת המוצר, וגם לגבי מידע הנוגע לסוחרים ולקוחות ספציפיים ולהתנהלות מולם.
בית הדין לעבודה פסק, כי העובד פעל תוך העלמת האמת מהמעסיק, במכוון ותוך הפרת חובת האמון, בתכנון מראש ותוך שימוש במידע שעמד לשימושו במסגרת עבודתו אצל המעסיק.
בית הדין לעבודה עמד על ההלכות הנוגעות לשאלת קיומו של סוד מסחרי ופסק, כי ניתן לראות במכלול המידע הנוגע למוצר, כמו גם בניסיונות השיווק והכנת מוצרים המבוססים על המוצר, משום מידע הראוי להגנה.
המידע שנצבר אצל המעסיק תוך ניסוי וטעייה, עולים כמכלול כדי סוד מסחרי ולכל הפחות מהווים אינטרס ראוי להגנה.
אשר להגנה על מידע זה: העובד אמנם לא חתם על הסכם סודיות, אבל אין בכך כדי להתיר את השימוש במידע שהגיע לידיו במסגרת עבודתו.
מכיוון שכך, המעסיק הוכיח את קיומו של סוד מסחרי ולכל הפחות אינטרס הראוי להגנה. המעסיק זכאי לפיצוי בגין נזק ממוני בשל נטילת המוצר ללא תשלום והעברתו לאחרים וקבלת הכנסות ממכירתו.
כמו כן זכאי המעסיק לפיצוי בגין נזק לא ממוני, בגין פעולת העובד בחוסר תום לב, במודע ובמכוון תוך הפרת הסכם העבודה וחובות האמון המוטלות עליו ותוך שימוש במידע עסקי בר הגנה של המעסיק, בסכום של 60 אלף שקלים.
כאמור, גם העובד תבע את המעסיק בתביעות שכנגד. תביעתו בטענה לאפליה על רקע גזעני – נדחתה. העובד התקבל לעבודה על סמך השכלתו והתמחותו בתחום המוצר הספציפי. העובד עבד אצל המעסיק במשך כשנתיים בלי שהיתה לו טרוניה בנושא זה.
בית הדין הוסיף, כי גם בעובדה – שהמעסיק ביקש להסתייע בהיכרותו של העובד את הקהילה האתיופית על מנת לחדור לשוק זה – אין כל פגם.
בנוגע לנסיבות סיום העבודה: העובד פוטר עם גילוי מעשיו. טענתו, לפיה אילו לא פוטר היה ממשיך לעבוד כרגיל – לא הוכחה.
בנוגע לשלילת פיצויי הפיטורים פסק בית הדין, שאף על פי שמעשיו של התובע חמורים, אין מקום לשלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים ויש להותיר בידיו את הסכומים שהופרשו עבורו לקופת הפנסיה, בהיקף של כ-72% מהפיצויים. עם זאת, פסק בית הדין , כי אין לחייב את המעסיק בהשלמת פיצויי הפיטורים.
עוד פסק בית הדין כי המעסיק אינו נדרש להמשיך ולהעסיק את העובד במשך חודש נוסף כתקופת הודעה מוקדמת.
לאור העובדה שהעובד פוטר ללא שימוע, ובהנתן מכלול נסיבות המקרה, קבע בית הדין את הפיצוי (בשל היעדר שימוע) על הרף הנמוך בסכום של 10 אלפים שקלים.
כל תביעותיו של העובד כנגד המעסיק בנוגע לפיצוי בגין עוגמת נפש, פגיעה בפרטיות, לשון הרע ואובדן הכנסה וקריירה מקצועית ונזקים נפשיים – נדחו.
