מכונאי שעבד 30 שנים בבית הזיקוק חלה במחלת עצבים בכפות הידיים. הוא פנה למוסד לביטוח לאומי כדי שיוכר כנפגע תאונת עבודה, אולם ביטוח לאומי דחה את תביעתו. בית הדין לעבודה פסק לטובתו.
התובע (בן 63) הועסק בבתי זיקוק במשך 30 שנים בתוך מכונאי משאבות. במסגרת עבודתו הוא נדרש לעשות שימוש במכשירים רוטטים כמו פטיש אוויר, מברגות וכלי ריתוך. לטענתו, קיים קשר סיבתי ישיר בין הנימול שחש בכף ידו לבין אופי העבודה.
התובע, אשר עבד בבתי הזיקוק בין השנים 1964 ל-1994, עבר לטפל בנכה סיעודי בשנת 1997. במסגרת עבודה זו נדרש העובד להרים את הקשיש כ-10 פעמים במשמרת, לדחוף את כיסא הגלגלים (בעליות) ולהוריד אותו במדרגות ועוד מטלות פיזיות הכרוכות בטיפול סיעודי.
בשנת 2009 החל התובע להרגיש תחושת נימול בכף ידו וחוסר תחושה (שיתוק) באצבעות ידיו. הוא פנה למוסד לביטוח לאומי וביקש להכיר בו כנפגע תאונת עבודה שכן מחלתו נגרמה לו כתוצאה מעבודתו בבתי זיקוק. המוסד לביטוח לאומי דחה כאמור את תביעתו בטיעון להיעדר קשר בין עבודתו, אותה סיים לפני 15 שנה, לבין מחלת העצבים בה לקה.
התובע לא אמר נואש ועתר לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בתביעתו טען העובד שיש קשר ישיר בין המחלה ממנה הוא סובל לבין עבודתו בבתי זיקוק, למרות שחלפו 15 שנים.
שופט בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, רמי כהן, מינה שני מומחים רפואיים ואלו קבעו כי מחלתו של העובד נגרמה עקב אופי העבודה בבתי הזיקוק (משימוש במכשירים רוטטים) ושללו את האפשרות שזו נגרמה במסגרת העבודה הסיעודית (קרי מהרמת מטען כבד). ואולם המומחים היו תמימי דעים בנושא סיבת המחלה, התקיימה ביניהם מחלוקת סביב שאלת הזמן: מומחה אחד טען כי המחלה התפרצה בעקבות העבודה בבתי הזיקוק חרף העובדה שחלפו 15 שנים ואילו המומחה השני טוען כי 15 שנים אינם פרק זמן סביר להתפרצות המחלה.
בפסק הדין כתב השופט כהן: "לנוכח העובדה כי עסקינן בתחום הביטחון הסוציאלי ובשוקלנו עוול מול עוול, אנו סבורים כי על הספק לפעול לטובת התובע". אשר על כן, תמונה ועדה רפואית שתבחן את המקרה ותקבע לתובע אחוזי נכות ופיצויים בהתאם.
