בית הדין האיזורי לעבודה דחה תביעת עובדת שגרירות ארה"ב שהעבירה אל מחוץ לשגרירות מידע אסור, ופוטרה לאלתר תוך שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
השאלה המרכזית בה נדרש בית הדין לעבודה להכריע היא האם זכאית העובדת לפיצויי פיטורים מהמעסיק, או שמא היתה מוצדקת החלטת המעסיק לפטרה מעבודתה תוך שלילת מלוא פיצויי הפיטורים.
העובדת היא אזרחית ותושבת ישראל שהועסקה על ידי שגרירות ארה"ב במשך כ-19 שנים ואז פוטרה מעבודתה לאלתר.
בתפקידה האחרון הועסקה העובדת במחלקה המטפלת בהוצאת דרכונים ובביצוע רישומים שונים. מחלקה זו הינה נפרדת ממחלקת הוויזות בשגרירות, בה מטופלים מבקשי ויזות לארה"ב, שאינם אזרחי ארה"ב.
ביום הפיטורים נקראה העובדת אל קצין הביטחון האיזורי על רקע חשדות שעלו בנוגע למעורבותה בהעברת מידע פנימי וחסוי מהשגרירות לעורך דין עימו היתה מיודדת.
במהלך הפגישה הודתה העובדת שהעבירה לעורך הדין מידע באשר למבקשי ויזות ישראליים שנדחתה בקשתם לוויזה לארה"ב. הצדדים חלוקים בנוגע לדברים בהם הודתה העובדת בפגישה, ובאשר להיקף המעשים אותם ביצעה בפועל.
בסיומה של הפגישה הובלה התובעת אל מחוץ לשגרירות תוך שניטל ממנה אישור הכניסה שלה לשגרירות. כמו כן קיבלה העובדת מכתב בו הודיעה לה השגרירות כי היא מפוטרת מעבודתה לאלתר.
סוגיית התביעה: העובדת לא קיבלה פיצויי פיטורים, וגם לא ניתנה לה הודעה מוקדמת טרם הפיטורים או חלף הודעה מוקדמת לאחריהם.
טענת העובדת: העובדת טוענת כי לא עשתה כל מעשה המצדיק את פיטוריה, וכי גם אין כל עילה המצדיקה שלילת זכותה לפיצויי פיטורים או לדמי הודעה מוקדמת.
לטענתה, לאורך כל תקופת עבודתה היתה עובדת מסורה ומוערכת, וכל פשעה, בתקופה שעובר לפיטוריה, היה שבטוב ליבה מסרה לאותו עורך דין המטפל באזרחי ישראל שבקשתם לקבלת ויזה לארה"ב נדחתה, את סיבת הסירוב למתן הוויזה.
לטענתה, היא העבירה מידע זה לאותו עורך הדין בהזדמנויות בודדות בלבד, והמידע שמסרה לו אינו פנימי או חסוי, אלא רק מידע שקשה היה לגורמים חיצוניים לשגרירות להשיג לבדם.
העובדת טענה שבהתאם לכללי המשמעת החלים על עובדי השגרירות, מותר למעסיק לפטר עובד ללא הודעה מוקדמת רק מסיבות ביטחוניות, גניבה, הונאה וקבלת שוחד, כאשר השימוש בסנקציה זו ייעשה רק במקרה של הפרות חמורות, או רק כמוצא אחרון ולאחר שמוצו כבר סנקציות אחרות.
לטענתה, המקרה שלה אינו המקרה בו בוצעו עבירות חמורות כלשהן, כך שאין כל פרופורציה בין המעשה שעשתה ובין הצעדים בהם נקטה השגרירות נגדה.
עוד אמרה העובדת, כי החשדות נגדה הועלו בפניה בפעם הראשונה בעת שזומנה לחקירה אצל קצין הביטחון. לטענתה לאחר סיום החקירה היא סולקה מהשגרירות באופן משפיל, מבזה ואגרסיבי, תוך שאנשי בטחון מלווים אותה החוצה.
העובדת טענה עוד, כי מעמד החקירה לא היווה שימוע כדין, וכי למעשה, המעסיק פיטר פיטרה אותה מעבודתה ללא שימוע כלל.
למרות כל זאת, בית הדין האזורי לעבודה, דחה את תביעתה של עובדת שגרירות ארה"ב לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות נוספות, שכן העובדת הודתה בעבירות המשמעת חמורות המיוחסות לה, בהן העברת מידע חסוי לגורם חיצוני לשגרירות, שהינו מכר שלה.
בית הדין האיזורי לעבודה קבע, כי שלילת זכותו של עובד לפיצויי פיטורים אפשרית במקרים בהם מתקיימים התנאים הקבועים בחוק פיצויי פיטורים, המפנה לתקנון העבודה הכללי במשק, לפיו הסנקציה בגין עבירת משמעת מסוג גניבה ממעסיק, מסירת סודות ממעסיק ועבירות משמעת ופליליות חמורות אחרות, תהיה פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים, כל עוד היא במשורה ובמקרים חריגים.
במקרה הנוכחי נקבע, כי העובדת הפרה את תנאי העסקתה ונהלי העבודה בהם היתה מחויבת לדבוק. מאחר שהעובדת הועסקה בתפקיד רגיש בשגרירות של מדינה זרה בישראל, חובת הנאמנות והאמון בה היא חבה כלפי השגרירות אף מוגברת יותר ביחס לחובות הנאמנות המתקיימות ביחסי עובד מעסיק. בעשותה כן, היא הפרה חובות אלו והעמידה את השגרירות בפני סיכונים ביטחוניים פוטנציאליים.
בשל מעשיה החמורים של העובדת קבע בית הדין לעבודה כי החלטת השגרירות החריגה לפטר את העובדת תוך הפעלת הסנקציה המקסימלית בגין שלילת פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת, היתה מוצדקת.
בית הדין לעבודה קבע כי העובדת תשלם הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל.
