זה המינימום שאתם יכולים לעשות בשביל עובדי שכר מינימום

לא משנה על איזה סכום עומד שכר המינימום כיום בארץ או בכל מדינה אחרת. מי שמשתכר שכר מינימום הוא האדם השייך לשכבה החלשה ביותר בקרב העובדים ואחת החלשות ביותר במדינה. בין אם המדינה מעלה את שכר המינימום באחוז כזה או אחר, גם אם היא תעלה אותו בעשרות אחוזים, משתכרי המינימום תמיד יישארו העובדים המוחלשים ביותר. הם אולי ירוויחו קצת יותר אבל הם תמיד יהיו אלה שמרוויחים הכי פחות.

אתר משאבי האנוש Business Management Daily העלה את הסוגיה הרגישה, והשיב על השאלה הטובה כיצד מנהלים עובדי שכר מינימום, שאי אפשר להניע אותם באמצעות הבטחות לבונוסים, עמלות, דיבידנדים וכל או אפילו פלאפון על חשבון החברה? איך יוצרים מוטיבציה ונאמנות וגורמים לאנשים שמקבלים הכי פחות לתת יותר?

נסו לדמיין את המציאות ואותכם מבעד לעיניו של העובד המשתכר שכר מינימום

כולנו מתקשים לסגור את החודש בכלכלת נתניהו. כולנו, למעט המנכ"ל ועוד כמה מנהלים בכירים, מרגישים שמגיעה לנו העלאת שכר כי עבדנו קשה. אנו מרגישים שכולנו באותה הסירה אבל אנשי שכר המינימום מרגישים שהם בסירה וכל השאר – חיים על אוניית פאר. כל דבר, קטן כגדול, שיש לאחרים ולהם אין נראה גדול יותר ונוצץ יותר. היו רגישים לעובדה שכל דבר שהארגון נותן לכם ולעובדים האחרים, שהוא לא נותן לעובדי שכר המינימום (פלאפון, החזרי דלק, הדרכות והשתלמויות וכמובן בונוסים ומשכורות שמנות) כל אלה מסמלים את החץ בין העולם שלהם לכל השאר.

היו רגישים בשיחות איתם ולידם על כל מה שאתם מקבלים מהארגון ו/או נותנים לעובדים אחרים. בין אם אתם מדברים בשבח אותם מענקים והטבות או מתלוננים שזה לא מספיק (המסעדה שהעובדים אוהבים לא כלולה ב"תן ביס"), גלו רגישות כלפי כל מה שנאמר להם ולידם ואפילו לגבי דברים שלא נאמרים במפורש.

היו נדיבים היכן שאפשר (ואפשר)

עבור עובד שכר מינימום, כל "ג'סטה" קטנה ביותר הינה בעלת משמעות. נכון, הם לא יקבלו בונוסים והטבות ולא, הם לא יקחו הביתה רווחים שנתיים, אבל יש דברים קטנים שאפשר לתת לעובדי שכר המינימום אם משקיעים בכך מעט מחשבה. כך לדוגמה: לארגן להם הנחות או הטבות מסוימות בקניית מוצרי/ שירותי החברה או החברות שאיתן החברה עובדת.

משרד פרסום שמייצג רשת מרכולים או פארמה או חברה שמספקת שירותי תמיכה לרשת מרכולים או פארמה, יכולים לארגן בארטר שיאפשר לעובדים הפשוטים שלהם הטבות או הנחות כחלק מהסכמי ההתקשרות. מבלי להתאמץ יותר מדי וכמעט מבלי להשקיע תקציב (או ללא השקעה תקציבית בכלל), הארגון יכול לדאוג לרמת החיים של עובדי המינימום על ידי סיוע בהטבות והנחות במוצרים ושירותים כגון מזון, דלק, תקשורת וכיו"ב.

Show them the MONEY

השקיעו את תקציב הרווחה (עם דגש על מתנות חג וימי הולדת) לשי שמהווה תמורה כספית כגון תווי קניה לרשתות המובילות או כסף מזומן. אחד המנהלים שראיינתי לפני כמה שנים סיפר שהוא תגמל צוות של עובדים טכניים על כך שנשארו עד שעות אחר הצהריים בערב חג כדי לטפל בבעיה. כיצד הוא תגמל אותם? הוא שלח זרי פרחים (ענקיים) לבתים של שלושת העובדים החרוצים. העובדים מצדם הזעיפו פנים ושאלו (מה אני אעשה עם זר פרחים?! מה, נשארנו לקרוע את התחת בעבודה או שיצאנו אתו לדייט?!…). הציניקה שלהם גברה יחד עם הכעס בזמן שהמנהל לא הבין למה העובדים שלו כל כך כפויי טובה. הרי זר פרחים עם משלוח עד הבית עולה הון!

זו דוגמה קטנה לחוסר הרגישות של מנהלים גדולים למצוקות הגדולות של העובדים הפשוטים. אין להם מה לעשות עם זר פרחים גדול (ויקר ככל שיהיה). הם לא בדיוק זקוקים לעוד סט מפואר של מחבתות, סירים, או אמבטיית מסאג' לרגליים… הם צריכים כסף.

לפעמים עצה שווה פז

תתפלאו כמה דברים שנראים לכם טריוויאליים כלל אינם מובנים או בכלל לא מוכרים לעובדים המשתכרים שכר מינימום. לכן, לעזור להם לא תמיד אומר לתת להם יותר כסף (כי אי אפשר) אבל עצות חכמות לניהול נכון של כסף יכול לעזור. נסו להקדיש קצת זמן ובעיקר מחשבה לאיך אפשר לחבר בין האנשים בארגון שהם "מומחים" לחיסכון לבין משתכרי המינימום.

העובדים שיושבים כל הלילה על אתרי השוואת מחירים כמו זאפ והם יודעים בדיוק היכן כדאי לקנות חיתולים היום? כמה עולה לקנות בגדי ילדים ברשת? מתי משתלם לעשות משלוח?… נסו לצרף את עובדי שכר המינימום לדיונים האלה כדי שיוכלו לקבל עצות מעשיות וממש הכוונה לגבי היכן כדאי לקנות, איך ומתי. נסו לשדל את המומחים לקניות לארגן קבוצות קנייה כדי להוות כוח קנייה, ביוזמה פרטית, על מנת להקל את ההוצאות הסטנדרטיות של עובדי המינימום בהוצאות השוטפות.

אם אפשר להוריד את העניבה, הורידו אותה ורדו אל העם

עובדי שכר המינימום אינם רואים עצמם כמי שבאו לנהל קריירה בארגון. הם יודעים שעבורם אין מסלול קידום, אין דיון שכר, אין תוכנית לפיתוח מקצועי. הם באים לעבודה כדי לעבוד, כדי לשלם חשבונות, השיח הארגוני הוא קצת זר להם. הז'רגון הוא לא בשבילם. הם מתנהגים כאילו שהטון הארגוני הוא שפה זרה להם.

בין אם זה מתוך בחירה להתנתק ולהיות אאוט-סיידרים ובין אם זה ממקום אמיתי של חוסר הבנה, עובדי המינימום הם לא האנשים שאיתם צריך לדבר בשפה הארגונית. בטח שלא בשימוש במילות באז.

דברו איתם בגובה העיניים. בלי מיילים, זימונים באאוטלוק, מסמכים ארוכים עם חתימות של כל בעלי התפקידים ועותק ללשכה המשפטית, בלי ישיבות מפוארות וחשובות, ללא טון רשמי. צאו אליהם לשטח. דברו איתם בקצרה, שיחה אמיתית, בגובה העיניים.

עובדי שכר המינימום מרגישים שלא בנוח כשהם נקראים למשרדי ההנהלה. הם מרגישים לא שייכים. הם מרגישים שבוודאי עשו משהו לא בסדר. הפערים העצומים בינם לבין "אלה שחיים טוב" נראה עצום מהרגיל. זה בגלל שהפער הוא באמת עצום. נסו להקל עליהם על ידי כך שאתם מונעים מהם את הסיטואציה הקשה, המתסכלת והמביכה הזו במשרדי ההנהלה. צאו לשטח ודברו איתם באזור הנוחות שלהם, בשפה שלהם, בזמן החופשי (המועט מאוד) שלהם.