בשנים האחרונות מסתמנת מגמה ברורה בשוק העבודה בעולם המערבי: אם בעבר אדם בעל מקצוע נקלט כעובד בחברה, הוא יכול היה להניח שזה יהיה מקום העבודה שממנו יפרוש לגמלאות ובו גם יטפס, בהתאם לכישוריו, בסולם העמדות. התסריט היה תלוי בשני גורמים עיקריים: תפקודו התקין של העובד והמשך קיומה של החברה. היום פני הדברים שונים לחלוטין ותקופה של שנתיים או יותר במקום עבודה כבר נחשבת לוותק. משברים כלכליים וצורות התייעלות הגבירו את יסוד חוסר הוודאות בעולם התעסוקה וההשלכות של כך מרובות.
סרנה יו ומייק רפרטי מהפקולטה לכלכלה ועסקים באוניברסיטת סידני הראו שהעלייה החדה בצורות עבודה בלתי יציבות חושפות את משפחות העובדים לסיכונים כספיים רבים יותר והיא חלק מהנטייה של המגזר העסקי לצמצם עלויות ולהשיב לעצמו רווחים בתקופה של משבר פיננסי עולמי. הדוח של יו ורפרטי מראה שהסיכון עבר מהעסקים והממשלה אל תחומו של הפרט שכעת נאלץ להתמודד עם תפיסות כמו רפורמה, יצרנות, גמישות, וחוסר ביטחון. העברת הסיכון אל מגזר העובדים משפיע גם על הצרכנים, המשקיעים וחברות האשראי. הסיכון מועצם בשל הגמישות שנדרשת מהעובדים שמשמעותה עבודות נחותות יותר, שעות עבודה רבות יותר, תגמול מופחת וגישה מצומצמת למאבק קולקטיבי.
משקי הבית ושוק העבודה המשתנה
החוקרים זיהו כמה מוקדי השפעה:
גידול באי השוויון. על אף הגידול ביעילות הייצור, מאז שנות ה-80' התגמול לעובד, ביחס לגידול ביוקר המחייה, מפגר באופן ניכר. לעומת זאת ההחזר למשקיעים גדל מאוד והרווח ממניות שבר שיאים.
עבודה זמנית, עבודת בחברת קבלן או משרה בלתי יציבה הן כעת הנורמה. חלה עלייה משמעותית במשרות הבלתי יציבות ובעיקר בכוח העבודה הזמני. הגידול בצורת התעסוקה הבלתי סטנדרטיות עוקף את צורת העבודה הסטנדרטית במשרה מלאה, שבה יש תגמול על שעות נוספות, למשל. הגידול הניכר ביותר הוא בעבודות הזמניות במשרה מלאה ובעבודות במשרה חלקית.
חלה עלייה בסיכונים הפיננסיים שאליהם נחשפות משפחות של עובדים והן צוברות יותר חובות בהשוואה לעבר וצפוי גידול נוסף בעתיד.
ללחץ הפיננסי מתווספת עלייה במחירי ההוצאות הקבועות. מדובר בהוצאות קבועות שאינן מזון, שמוטלות על התקציב המשפחתי ושיעורן עלה מ-37% ל-42% (בישראל המספרים ודאי גבוהים יותר). הוצאות אלה כוללות שירותי בריאות, חינוך ודיור, שבעבר היו באחריות הממשלה במידה רבה יותר. משמעות הדבר שעליות מחירים או אובדן משכורת הופכות לאיום חמור יותר למשקי הבית.
חובות גבוהים של משקי הבית הופכים את הכלכלה הלאומית לפגיעה. מניסיונם של האמריקאים ידוע שכלכלה צומחת אינה יכולה להתקיים כאשר המערכת מצויה תחת לחץ, שקשור במיוחד למחירי הדיור ולגישה לאשראי.
שוק העבודה בישראל:
שוק העבודה בישראל אינו שונה, והדבר כמובן לא מאפיין רק את שוק העבודה בישראל ובאוסטרליה, אלא נכון לשוק העבודה ברוב, אם לא בכלל, מדינות המערב. ישראל, אוסטרליה וקנדה היו שלושת המדינות שסבלו בצורה הנמוכה ביותר במשבר הפיננסי האחרון ויכול להיות שבגלל כך ה"מרי האזרחי" כנגד המעסיקים והארגונים בהן גבוהה יותר והביקורת הציבורית רמה יותר, אך הפגיעה בעובדים במקומות אחרים היתה אף גדולה יותר.
במדינות אירופה, שם אחוז האבטלה בקרב צעירים נוגע ובחלק מהמקרים עובר את רף ה-50%, גרר וחיזק את התופעה עוד יותר, כאשר עובדים רבים מוכנים להתפשר בתנאים בשביל לזכות בעבודה, ומעסיקים רבים הגדילו את נתח המשרות החלקיות והמשרות הזמניות בשביל לא להתחייב להעסקה ארוכת טווח, פעמים רבות בגלל אי כדאיות כלכלית: העסקה אד-הוק מול עבודה בפועל במקומות בהם בעבר היה עובד קבוע – כאשר במקרים רבים מדובר באותו עובד!
ראוי לציין כי בניגוד למצב בעולם, דווקא בישראל רווחת יותר תופעת העסקה במסגרת קבלנית, אך הדבר נובע ככל הנראה בגלל ההיסטוריה סביב הקמת והכשרת גופים אלו ולא בגלל ייחודיות שוק העבודה בישראל.
הסיכון שלוקחים המעסיקים בשוק עבודה משתנה
דווקא שינויים אלו, שפגיעתם בעובדים קריטית, הינה בעלת סיכון רב לארגונים המעסיקים. שינויים בתנאי העסקה הינם שווי ערך ל"רמיסת עובדים" וארגונים שנוטים לנקוט במהלכים חד צדדיים בעת משבר משלמים מחיר כבד כאשר שוק העבודה מתאושש!
נכון שהמצב הכלכלי גרר מקומות עבודה רבים להעסקה של עובדים בצורות אלו (משרות זמניות, חלקיות או במסגרת קבלנית) אך מחקרים בעבר הראו כי ברגע ששוק העבודה משתנה והיוצרות מתהפכים, ארגונים אשר גרעו או פגעו בעובדים בזמן המשבר משלמים את המחיר.
הדבר בא לידי ביטוי באופן חד בנטישת עובדים, אך גם ביכולות הגיוס של עובדים חדשים שלא היו חשופים ישירות לארגון עצמו (כלומר המידע עובר מפה לאוזן). בנוסף הפגיעה במוטיבציית עובדים, נאמנות לארגון ומעורבות עובדים נפגעת עוד בזמן המשבר.
ארגונים שמשמרים עובדים בזמן משבר זוכים לא רק בהגברת הפרודוקטיביות במהלכו אלא גם מתאוששים מהר יותר ומשמרים מוטיבציה וזהות ארגונית גבוה יותר לאחריו. דברים אלו מאפשרים להם לשמור על תחרותיות גבוהה יותר מזמן גהות בשוק העבודה.
לסיכום: בעוד המגמה בשוק העבודה בעולם המערבי ברורה, הצפי הוא כי אותם ארגונים שישמרו על זכויות העובדים וידאגו להעסקה הגונה יהנו ויקצרו את הפירות גם בעתיד.
