אין טעם להכחיש זאת: המשרד יכול בקלות להיות סביבת עבודה לא נעימה ומרתיעה. אחת הסיבות לכך היא שבעצם נכפה עלינו לבלות שם כל כך הרבה זמן. המשימות שאנחנו מתבקשים לבצע עשויות להיות מעצבנות. האנשים שמסביב יכולים להתנהג באופן שמוריד את החשק להיות במקום, ולעתים המקומות שבהם אנחנו צריכים להימצא הם פעמים רבות כאלה שמעוררים תחושות קלאסטרופוביה. על פי נתונים של לינקדאין, חלק גדול מהדברים שגורמים לאנשים לרצות לטפס על הקירות, הם בעצם נתונים לבחירה ואנחנו יכולים להפסיק לעשות אותם, אם רק נרצה וננסה.
בלינקדאין זיהו את שלושת הדברים שהכי מעצבנים אותנו במקום העבודה:
1. אנשים שאינם לוקחים אחריות על פעולותיהם. המקרה הזה הוא בעייתי במיוחד מכיוון שכאשר אנשים מתחמקים מאחריות, הם למעשה מנתקים את עצמם מההזדמנות להיתפס כמנהיגים. נסו לדמיין לעצמכם מנהיג חזק כלשהו צועק "זה לא קשור אלי!" כאשר בעיה כלשהי צצה. מדובר לא רק בהשלכת אחריות על אנשים אחרים, אלא גם ביצירת מצב של סוגיות לא מטופלות.
2. אלה שלא מפסיקים להתלונן. קל מאוד ליפול לקטגוריה הזאת בין הדברים המעצבנים במשרד. אחרי הכל, לתלונות יש פונקציה: הן מאפשרות לנו לאוורר רגשות ותסכולים. העניין הוא שלא ברור מתי נגמר האוורור ומתחילות התלונות המוגזמות. הגבול הוא כנראה המקום ההוא שבו עובדים מתחילים להתלונן יותר מדי על המשרד, כאשר אחרים עדיין במשרד. אם שומעים יותר מדי קיטורים, מומלץ להעביר לעובדים אלה מסר שעדיף לשמור את הקיטורים לשעות שאחרי העבודה או לשיחות עם חברים שאינם חברים לעבודה. כדאי גם לשים לב להבדל בין תלונות ספציפיות שקשורות לפרויקט או לפונקציה כלשהי בארגון, לבין תלונות כלליות ובלתי פוסקות על מקום העבודה.
3. אזורים ציבוריים מלוכלכים. כמו שנהוג לומר, הגמדים הקטנים לא יבואו, או אין כאן משרתים. אנשים שאינם אוספים אחריהם כוסות שתייה מלוכלכות, ניירות שלא הצליחו לקלוע לסל או תדפיסים מיותרים מהמדפסת או מכונת הצילום, בעצם מעבירים לחבריהם לעבודה את המסר שלא מעניין אותם כיצד הפעולות שלהם משפיעות עליהם (על החברים לעבודה). אם ההצלחה המקצועית שלכם ושביעות הרצון שלכם ממקום העבודה קשורים בהסתדרות עם אנשי הצוות, לא כדאי לכם לשדר את המסר הזה.
עצבנות עולמית
מה עוד מראים הנתונים של לינקדאין? במקום הרביעי ברשימת הדברים המעצבנים: פגישות שמתחילות באיחור או מתארכות יותר מדי. זה משהו שמנהלים צריכים לפתור ויכולים לעשות זאת די בקלות. במקום החמישי: אנשים שאינם מגיבים להודעות דוא"ל. הפתרון: מצד אחד, כמובן, לענות – מדובר בנימוס בסיסי. מצד שני, כדאי להנחיל תרבות שבה היד לא קלה על כפתור "שלח" בתוכנת הדוא"ל על מנת לא למלא את תיבות הדוא"ל הנכנס זה של זה בעודף הודעות.