גישות שונות לגבי הדרך שבה גברים ונשים מתכוננים לקראת העתיד שלהם עלולות להיות גורם התורם לפערים בין המגדרים, כך נמצא במחקר חדש שפורסם בכתב העת Gender & Society (מגדר וחברה). זהירות! מסקנות המחקר הזה עלולות לגרום לכם לחשוב שמי שאשם בפערי השכר הן בעצם הנשים וצורת החשיבה שלהן. אך למעשה השורש לבעיה היא המערכת שאינה תומכת מספיק באימהות ובהורות באופן כללי. זה כולל גם את משאבי אנוש ולא רק את המדינה והמעסיקים הפרטיים.
כאשר הן מדמיינות את נתיבי העבודה שלהן, הנשים נוטות יותר מאשר גברים לחשוב על הורות ולהיות מוטרדות ממנה. עם הציפייה לאחריות ולאתגרים שההורות מביאה עמה, הנשים נוטות יותר מאשר גברים להפחית או לשנות את מטרות הקריירה שלהן. שינוי תפנית זה מוביל, בסופו של דבר, למציאות שבה נשים מבקשות שכר נמוך יותר ומקבלות שכר נמוך יותר.
אי השוויון מתחיל מוקדם
ברוק קורני בס, מחברת המחקר, ביצעה במהלכו ראיונות עומק עם 30 זוגות הטרוסקסואליים בגילים 25 עד 34 שעדיין לא הביאו ילדים לעולם. משיחות אלו עולה כי לתכנון לעתיד יש השלכות רגשיות והתנהגותיות עבור נשים שהגברים אינם סובלים מהן כל כך. בשל אותה "ציפייה מגדרית להורות", אי השוויון בשוק העבודה מתחיל מוקדם הרבה יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב.
בס סיפרה ל- Futurity שנתיבי הקריירה בקרב גברים ונשים משתנים כאשר ההורות מתקרבת, כאשר הגברים משקיעים יותר מאמץ במשרותיה ואילו הנשים נסוגות לאחור. המחקר מצע שחלק מהבעיה שתורמת לפער השכר בין המגדרים, ההשלכות השליליות של היציאה לחופשת הלידה והקושי להתקדם לפסגה, הוא הציפייה לעתיד. אך האם נשים צריכות "להיענש" בכך שהן מביטות קדימה, שזוהי למעשה תכונה שמעסיקים היו רוצים לראות אצל המועסקים שלהם?
