מחקר חדש בראשות גייל מקגאייר, ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת אינדיאנה, אשר בחן פעם נוספת כיצד מתנהלות נשים בעבודה, הצביע על כך כי רמת התמיכה הבלתי פורמאלית של עמיתים לעבודה נמוכה יותר מזו הניתנת לגברים. המחקר, שנערך בקרב נשים העובדות בארגונים פיננסיים, מצא כי הן נוטות להישאר בתפקידים הנמוכים בארגון ואינן מתקדמות כמו הגברים, בין השאר בשל הסיבה הזו.
[adrotate banner="27"] תמיכה בלתי פורמאלית של עמיתים לעבודה בארגון, חיונית כדי לקבל מידע שהמנהלים לא תמיד מנדבים באופן רשמי, היא מאפשרת לדעת קצת לפני כולם מי עוזב את הארגון ומדוע ומהם התפקידים החדשים שיתפנו בקרוב. היא מאפשרת יצירת "רשת שמועות" שתעלה את שם המועמדת כמתאימה לתפקיד אצל המנהל הישיר שלה ואצל ההנהלה, לעיתים קרובות חרושת השמועות הזו חשובה יותר בתהליך קבלת התפקיד הנכסף, מאשר תהליך הקבלה הרשמי למשרה.
המחקר גם מספר כי בניגוד לממצאים קודמים, נשים כן מנהלות משא ומתן על גובה השכר או על קידום אפשרי. נשים עם תחושת מנהיגות מנסות לאתר בעוד מועד תפקידי ניהול ובוחנות בקפידה את היתרונות והחסרונות בקבלת המשרה. 84% מקרב המרואיינות ציינו כי הן נוהגות לנהל משא ומתן לתוספת שכר. 54% מנהלות משא ומתן כדי לקבל תפקיד בכיר יותר בארגון. מתוך אלו שהצליחו במשימה התברר כי 72% גילו שביעות רצון בתפקיד החדש. 70% ציינו כי הם לא שוקלות מעבר לעבודה בארגון אחר. 86% דווחו כי ההערכות המעסיקים שלהן היו גבוהות יותר מרמת הציפיות שלהן.
ניתוח הנתונים מלמד כי לאחר מעבר הסף לתפקידי ניהול, מידת שביעות הרצון של נשים מנהלות גבוהה יותר משל גברים, כך גם המחויבות שלהן למקום העבודה הנוכחי גבוהה יותר. אולם הקושי העיקרי הוא בחציית הסף הזה. לא תמיד ניתן לצפות מהנהלת הארגון לנקוט במדיניות של הפלייה מתקנת כדי לקדם נשים בארגון, בוודאי לא באלו בהם מרבית חברי ההנהלה הם גברים.
כך גם לגבי תמיכת עמיתים לעבודה שבארגונים רבים גם הם גברים. העצה הפשוטה היא לא לוותר ולנהל בתקיפות משא ומתן על משרה בכירה יותר, כי נשים שעברו את "רף הקבלה" מתגלות כעובדות שהארגון מפיק מהן תועלת רבה יותר מאשר מהגברים.
