מאת אתי קארו-אבקסיס – ETITUDE *
השכילו להבין זאת בני דור ה- Y ואחרים מאיתנו גם קודם לכן, כי רק כאשר נבין מה אנחנו עושים ומדוע, נוכל לקחת את מלוא האחריות על מעשינו.
"נעשה ונשמע"- כילדה יצאתי חוצץ נגד רצף המילים הזה שפירושו, כפי שלימדו אותנו בשיעורי תנ"ך, הוא "ציות עיוור, עשיית דברים בלי לשאול שאלות/להטיל ספק". אני הכרזתי, כבר אז, שאני קודם שומעת ואחר כך מחליטה אם אני רוצה לעשות או לא, שהבחירה היא שלי.
מסתבר שעל אף שעל פי הגדרות הגיל, נולדתי ב'דור אחר', באמירה זו נהגתי כמי שנולדה בעידן 'דור ה- Y': דור ששואל שאלות, חוקר ומחפש אחר משמעות. בדור כזה, הצירוף, "נעשה ונשמע" בפרושו המקובל, נשמע כמו משהו שטמון עמוק בארכיון, שלא לומר אבד עליו הכלח. אני בחיי אמנם חילונית, אך מאוד מעריכה את התנ"ך ומוצאת בו המון דברי חוכמה וערכים, שבעיני, הם משמעותיים לחיים. ככזו, קשה היה לי לקבל את חוסר הרלוונטיות של הצירוף הכל כך משמעותי, "נעשה ונשמע", לימינו.
כמי שמאמינה שלכל דבר כמה רבדים וניתן להביט על כל דבר מזויות הסתכלות שונות, ניגשתי לצירוף ממקום קצת אחר. דווקא אז מצאתי חיבור אבסולוטי ומרגש לדור ה-Y ולטעמי, לאנשים חושבים בכלל. הצירוף "נעשה ונשמע", בניגוד מוחלט לפירוש שהצגתי לעיל, דווקא מעודד אותנו לפעול, להתנהג ולעשות רק דברים שאנחנו מבינים את משמעותם – לפעול מתוך הבנה. שהרי בניגוד לפירוש שרכשתי בילדותי, ניתן להתייחס לצירוף אחרת בשתי רמות: סדר הפעולות ומשמעות המילה "נשמע".
1. סדר הפעולות – אפשר שאין בצירוף עניין כרונולוגי – לפיו קודם נציית אחר כך נבקש לשמוע למה, אלא שששתי המילים מקבילות וצמודות ואל לנו להפריד ביניהן – נעשה רק דברים שאנחנו 'שומעים'.
2. משמעות המילה 'נשמע' – לא מתוך פעולת ה'שמיעה אלא נשמע, מלשון 'משמעות.
אם נתייחס לשני הפרמטרים הנ"ל באופן שהצעתי, הצירוף "נעשה ונשמע" לא רק שאינו מבקש מאיתנו לציית באופן עיוור, אלא אף מחייב אותנו במידה מסוימת לשאול שאלות, לחקור ולבדוק עד אשר נבין. משמעותו היא נעשה רק דברים שאנחנו מבינים את משמעותם, את השלכותיהם, את תוצאותיהם, אם יורשה לי להוסיף – עלינו ועל הסביבה בה אנחנו פועלים.
ולמה זה כל כך חשוב וכל כך מרגש? כי רק כאשר נתנהל באופן מודע ונפעל מתוך הבנה, הו אז נוכל לקחת על מעשינו אחריות מלאה.
כאשר אדם אינו לוקח אחריות למעשיו ולתוצאותיהם, הוא עושה וטועה, אך לא לומד דבר היות שהטעות להבנתו, היא 'לא שלו'. אדם שמתנהל מתוך 'משמעות', קרי מבין ולוקח אחריות לתוצאות מעשיו, גם אם טעה/נכשל בהערכותיו או בביצוע, 'ימחלו' לו הרבה יותר מהר, בבחינת "מי שלא עושה לא טועה"…
פעם אמרתי נשמע, נבין ואז נחליט אם נעשה. היום אני מבינה שזה בדיוק – "נעשה ונשמע".
טיפ
אחד הדברים הבולטים במדינתנו בכלל ובתחום השירות בפרט, הוא תחושה של אי לקיחת אחריות מצד ספקים וחברות על כשלים שאירעו מול הלקוחות. בתפיסת הלקוח הדבר הוא בבחינת הוספת חטא על פשע.
על מנת להעצים את לקיחת האחריות על ידי המנהלים והעובדים שאלו אותם "למה?" (למה כדאי לפעול כך? מה זה משדר?) במקום לספק להם את ה"ככה" (עושים/אומרים/ פועלים) ואתגרו אותם לנסות לענות על כך בעצמם, תוך הכוונה והובלה מצידכם. כי "קל לאנשים לעשות את מה שהם חייבים לעשות, כשהם מבינים מדוע יש לעשותו" וכשהם מבינים, הם לוקחים אחריות ובמקרה זה, נותנים מענה הולם ושירות מקצועי.
*אתי קארו – אבקסיס, מייסדת ETITUDE, היא יועצת ומנחה סדנאות לעסקים בתחום התדמית והעברת מסרים
מסכימה, לדעתי, תחילת התהליך הנ"ל חייב לבוא כבר בימינו הראשונים, מגיל גן,שאז בעצם נגדל להשכיל ולהבין שאכן לקיחת אחריות מובילה לשיפור תמידי והבנה רחבה של המבוצע כמו גם שיפור יחסים ותקשורת בין אנשים, חברות וכו'. היה ולא הותחל בגיל גן אפשר עדיין ללמד ולהכשיר מנהלים שילמדו ויכשירו הלאה וכו וכך החברה כולה תרוויח
אני מסכימה אתך -אכן כאימא לדור ה Y -דור זה בהחלט שואל שאלות ומהות לפני העשייה…לא כמו הדור שלי שקיבל הוראות בצורה עיוורת.הרבה יותר נכון,לדעתי להבין את המשמעות שבעשיה וכמנהלת בעבר,כך עשיתי- הסברתי את הדברים,התכנים ואת ההשלכות וכך קיבלתי המכפיפים שלי ביצועים טובים יותר ומחויבות לתוצאותיו.