קואליציית הענק של ממשלת האחדות היא יתרון במובנים רבים, אך לעיתים ניצבת כחומה פוליטית בצורה נגד הצעות חוק מעוררות מחשבה שאינן עולות בקנה אחד עם השיקולים הפוליטיים.
דוגמה לכך היא דחיית ההצבעה על החוק להגבלת שכר בכירים, שנועדה להתבצע היום (ה') בקריאה טרומית בכנסת. יוזמיה, ראש האופוזיציה ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה) ויו"ר ועדת העבודה והרווחה ח"כ חיים כץ (ליכוד) החליטו לדחות אותה ולהביאה להצבעה במועד אחר.
הסיבה: הקואליציה התנגדה לחוק ואפילו סיעת קדימה, שתמכה בחוק ורבים מחברי הכנסת שלה הגישו הצעות חוק דומות – הפכה את עורכה והודיעה שתצביע נגד החוק.
"נוצר מצב אבסורדי", קבלו יחימוביץ' וכץ, "שבו אפשר היה להשיג תמיכה חלקית לחוק ממפלגות קואליציה, הן מח"כים מהליכוד שהתכוונו להצביע בעד החוק והן מח"כים במפלגות החרדיות, תמיכה שיחד עם הצבעת האופוזיציה הייתה מאפשרת העברת החוק היום בטרומית. אבל השותפה החדשה בקואליציה, קדימה, שינתה את עמדתה בן-לילה והחליטה להצביע נגד החוק. שינוי העמדה של קדימה הוריד לטמיון עבודה יסודית שעשינו, חיסל את הסיכויים להעביר היום את הצעת החוק והוא מאלץ אותנו לדחות את ההצבעה ולהמתין לשעת כושר. בהצבעה הקרובה כבר נתבע הצבעה שמית, כדי שכל מי שעד לפני שתי דקות עסק בתחרות מי יגיש הצעה עוד יותר מרחיקת לכת מזו שלנו – יצטרך לנמק מדוע עמדתו השתנתה במפתיע נוכח הכניסה לקואליציה".
החוק להגבת שכר הבכירים הוגש לראשונה על-ידי יחימוביץ' לפני חמש שנים, ואף עבר בקריאה טרומית בכנסת הקודמת. עם סיום הקדנציה הוגש החוק מחדש בכנסת ה-18, הפעם בשיתופו של ח"כ כץ. לפני כשנה וחצי ועדת השרים לחקיקה הייתה אמורה להצביע בעדו כאיש אחד, אך ראש הממשלה נתניהו דרש לעכב את ההצבעה ולהקים תחת זאת ועדה בראשות שר המשפטים יעקב נאמן שתבחן את הנושא.
אלא שכמו שקורה בפוליטיקה לעיתים מזומנות, עבודת הוועדה התעכבה במשך יותר משנה, ובמהלכה הופיעו בפניה עשרות מומחים שתמכו כולם בהגבלת שכר הבכירים. עם זאת, מסקנות הוועדה היו "חיוורות, עלובות וחסרות משמעות", כלשון יו"ר האופוזיציה ולא הגיעו לכלל הצבעה ממילא.
אל-על וכיל כאבן בוחן
לגופה של ההצעה, ועדה מיוחדת שימנה הדירקטוריון תיקבע מדיניות תגמול. את הוועדה ירכיב רוב של דירקטורים חיצוניים ושאר חבריה יהיו דירקטורים בלתי תלויים. המלצותיה יוגשו לאישור הדירקטוריון ומשם לבעלי המניות, ושם המדיניות תאושר רק ברוב של בעלי מניות המיעוט שאינן קשורות לבעל השליטה.
חברת אל-על והעומד בראשה, אליעזר שקדי, היו לאבן בוחן מובהקת לחוסר פרופורציה בין עלות שכר אדירה לביצועים, על רקע הצעת החוק. עלות שכרו של מנכ"ל אל-על אליעזר שקדי, למשל, הסתכמה ב־2010 ב־16.8 מיליון שקל. באותה שנה עמד הרווח הנקי של החברה על 57.1 מיליון דולר. לעומת זאת, בתשעת החודשים הראשונים של 2011 הפסידה החברה 41.6 מיליון דולר. מדיניות תגמול כפי שדורשת ועדת נאמן הייתה מתנה את הבונוס ביכולת ארוכת טווח של שקדי להשיא את תוצאות החברה.
חברה נוספת שהייתה אמורה לעמוד על הכוונת היא החברה לישראל ובמיוחד חברת הבת כיל. החברה לישראל אישרה ב־2010 חלוקת אופציות שביום החלוקה היו שוות 80.6 מיליון שקל לעשרה מנהלים בכירים. מאז הספיקו המנכ"לים המתומרצים להוביל את צים להיות על סף הסדר חוב נוסף ושווי החברה צנח ב־25% — אובדן של כ־6 מיליארד שקל בשווי השוק.
שכר הבכירים: מנהלי קסטרו עלו לחברה 7.3 מיליון שקל ב-2011
