בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור של חברה בנוגע לחישוב פיצויי הפיטורים של העובד ובנוגע לטענה כי מרכיב העמלות נלקח בחשבון כחלק מהשכר הקובע.
טענות נוספות היו בנוגע לתקופה שהעובד זכאי בגינה לפידיון ימי חופשה ובנושא שיעור ההוצאות שנפסקו לזכות העובד בבית הדין האיזורי לעבודה.
במקביל דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורו של העובד על פסיקת בית הדין האיזורי לעבודה לפיה הוא אינו זכאי להפרשי עמלות ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, משום שבית הדין הארצי קבע כי אין מקום להתערב בקביעות בית הדין האיזורי לעבודה.
עוד נקבע, כי זכאות העובד לפנסיה נובעת מצו ההרחבה הכללי בדבר פנסיית חובה והוא אינו זכאי להפרשי פנסיה.
בסיומו של דבר פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי שני הערעורים נדחים וכל צד יישא בהוצאותיו.
בית הדין הארצי לעבודה שדחה את הערעורים פסק כך:
ערעור החברה:
1 ערעור החברה בנוגע לאופן חישוב פיצויי הפיטורים ובנוגע לכך שמרכיב העמלות נלקח בחשבון כחלק מהשכר הקובע:
בלי צורך להידרש לטענה המשפטית בדבר השוני בין עמלות אישיות לעמלות קבוצתיות, מקובלת קביעת בית הדין האזורי לפיה, החל מאפריל 2016 החברה לא הפרידה בין סוגי העמלות השונים ששולמו לעובד והן הופיעו תחת שם אחד בתלוש השכר.
לכן החברה מנועה מלטעון בדיעבד לאופי שונה של כל אחד מסוגי העמלות. לכך יש להוסיף את העובדה שלא ניתנה לעובד הודעה שפירטה את סוגי העמלות השונים.
2 טענת החברה כי הזכאות לפידיון ימי חופשה בגין חלק מימי החופשה שנצברו משנת 2015 ונמחקו בתחילת 2016 התיישנה:
מאחר שהעובד סיים לעבוד בשנת 2019 הוא זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין שלוש השנים האחרונות וכן עבור השנה השוטפת.
משמעות הדברים היא, כי גם שנת 2016 נכללת בתוך התקופה שהעובד זכאי בגינה לפדיון.
עוד קבע בית הדין הארצי, כי החברה לא ידעה להסביר את מחיקת ימי החופשה בתחילת 2016. לכן, הצדיק בית הדין את הפסיקה להחזיר לעובד את הימים שנמחקו בשנה זו.
3 שיעור ההוצאות שנפסקו לזכות העובד:
ערכאת הערעור (בית הדין הארצי לעבודה) אינה נוטה להתערב בפסיקת ההוצאות המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (בית הדין האיזורי לעבודה), ומקרה זה אינו מצדיק חריגה מכך.
ערעור העובד:
1 הפרשי העמלות ולפיצויים בשל פיטורים שלא כדין:
לדברי בית הדין הארצי, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין האיזורי לעבודה לפיהן העובד אינו זכאי להפרשי עמלות ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
מדובר בקביעות עובדתיות מנומקות המעוגנות בחומר הראיות ובהתרשמותו הבלתי אמצעית של בית הדין האזורי מהעדויות שנשמעו בפניו.
2 הפרשי העמלות:
בית הדין הארצי לעבודה קבע ממצא עובדתי לפיו העובד ידע על ההפחתה בעמלות, שהיתה פועל יוצא של שינוי מדיניות.
אמנם העובד הביע חוסר שביעות רצון מהפחתה זו אך בסופו של דבר בחר משיקוליו להמשיך לעבוד בתנאים החדשים, ובנסיבות העניין אין מקום להתערב במסקנתו של בית הדין האזורי כי יש לראות בכך הסכמה על דרך של התנהגות לשינוי בשכרו.
כפועל יוצא מכך, העובד מנוע מלתבוע הפרשי עמלות בהתבסס על המתווה הקודם, שהשתנה יותר משנתיים לפני סיום עבודתו.
בית הדין האיזורי לעבודה לקח בחשבון את העובדה שהמתווה החדש לא הוצג לעובד באופן מסודר, גם בעת חישוב השכר הקובע וגם בעת פסיקת פיצוי בגין העדר הודעה לעובד.
עם זאת, פסק בית הדין הארצי לעבודה, אין בכך כדי להקים זכאות לעמלות גבוהות יותר, לפי המתווה שבוטל.
3 נסיבות סיום עבודתו של העובד:
בית הדין האיזורי לעבודה קבע, כי העובד פוטר מטעמים ענייניים, וכי לא ניתן לקבוע כי פוטר בגלל התלונה שהגיש למשרד התמ"ת.
לא הוכח שהשימוע נערך למראית עין בלבד או כי התקבלה החלטה סופית ומוגמרת נכון לאותה עת לפטרו.
4 הפרשי פנסיה:
אין מחלוקת כי זכאות העובד לפנסיה נובעת מצו ההרחבה הכללי בדבר פנסיית חובה. בהתאם להוראות הצו הכללי, הזכאות לביצוע הפקדות היא בגין שכר שאינו עולה על שיעור השכר הממוצע במשק.
העובד ניסה להתבסס על הגדרת שכר קובע בצו, בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק משנת 2016.
על פי הגדרה זו, השכר הקובע הוא 'כהגדרתו בהסכם החל על העובד, ולא פחות מהשכר המבוטח המתחייב על פי צו ההרחבה לפנסיית חובה'.
אלא שלדברי בית הדין הארצי לעבודה, צו זה נועד להגדיל את שיעורי ההפקדות מהשכר לפי ההסדר הרלוונטי החל על העובד.
הצו משנת 2016, שמחייב את כל ענפי המשק, מפנה להגדרות 'שכר קובע' בהסכם הרלוונטי החל על העובד (לרבות צו הרחבה), בנסיבות שבהן יש הבדלים בין הגדרת השכר הקובע בהסכמים הקיבוציים ובין ההגדרה בצווי ההרחבה השונים שהרחיבו את תחולתם.
פרט להפניה להגדרת השכר הקובע בהסדר הרלוונטי, נקבע בצו 2016 כי השכר הקובע שבגינו יוגדלו שיעורי ההפקדות, לא יפחת מהשכר המבוטח לפי הצו הכללי.
קביעה זו עולה בקנה אחד עם תכלית הצו הכללי להוות 'רשת ביטחון' של זכויות המינימום בתחום הפנסיוני, ובענפי תעסוקה מסוימים.
בנוסף, גם מופיעה בהסכם הקיבוצי הכללי ובצו ההרחבה הוראה דומה המפרטת את אופן קביעת השכר הקובע, תוך ציון שבכל מקרה הוא לא יפחת מהשכר הקובע לפי הצו הכללי.
לדברי בית הדין הארצי לעבודה, אילו התכוונו הצדדים להסכם הקיבוצי שהורחב לצו 2016, לפיו השכר המבוטח של עובד יקבע ללא כל קשר לשכר הקובע בהתאם להסכם הקיבוצי או צו ההרחבה החל בגינו, היה עליהם להגדיר כיצד יחושב השכר המבוטח, שהרי קיימות שיטות שונות לחישובו בהתאם להסכמים השונים הקובעים את הזכות לביטוח פנסיוני.
