דיני עבודה
עובדת שהועסקה כמנהלת לשכתו של סגן שר החוץ לשעבר, מגלי ווהבה, פוטרה מייד לאחר התקופה המוגנת, לאחר שמעסיקיה ניסו לקבל אישור לפטרה במהלך חופשת הלידה שלה. בית הדין לעבודה קבע שהיא פוטרה שלא בתום לב.
מנהלת הלשכה של סגן שר החוץ לשעבר מגלי ווהבה, יצאה לחופשת לידה שבמהלכן התקיימו בחירות 2009 לכנסת ודני איילון נכנס לתפקיד ורוב כוח האדם בלשכתו הוחלף. המשרד ביקש לפט גם אותה, ופנה לממונה על עבודת נשים במשרד התמ"ת וזה אסר על ביצוע הפיטורים.
העובדת סרבה לשוב לעבודה מתוך חשש שכעבור 60 ימים שלאחר חופשת הלידה, יבקשו לפטרה שוב. למרות זאת היא חזרה לעבודה בתום חופשת הלידה, והיא חשה ממודרת מהעבודהומהעשייה בלשכה. לדבריה היא אף זומנה לשיחה, שעוררה בה חשד כי נעשה מאמץ למצוא טענות שונות ומשונות על עבודתה.
בעקבות הדברים הגישה העובדת תביעה נגד משרד החוץ בטענה לחוסר תום לב קיצוני כשפוטרה ללא שימוע, ומבלי שתינתן לה הזדמנות כנה ואמיתית להשתלב בעבודה לאחר חזרתה מחופשת הלידה.
בית הדין קיבל את התביעה בחלקה, ופסק תשלום פיצוי בסך של 35,216 שקלים. זאת מאחר שאם העובדת לא היתה בחופשת לידה, עבודתה היתה מסתיימת כמו של יתר העובדים, במסגרת משרת אמון המסתיימת עם תום כהונתו של נבחר ציבור". לטענת המדינה לא ניתן היה לכפות על סגן השר החדש לפתח אמון כלפי העובד'ת רק משום שהיתה בחופשת לידה. זאת נוכח המאפיינים הייחודיים של המשרה, שגם אינה מחייבת עריכת שימוע. עוד נטען כי גם סירובה של העובדת לשוב לעבודה בתום חופשת הלידה תרמה אף אי לאי חובת עריכת השימוע.
העובדת הגישה ערעור באמצעות עורכות הדין סיגל פעיל, יפעת תבור וליהי בכר, בטענה כי הפיצוי "אינו הולם את ההתנהלות הדורסנית של משרד החוץ". השופטת רונית רוזנפלד קיבלה חלק מהערעור, לאחר שקבעה כי היתה זו התנהלות משמעותית שלא בתום לב.
גם כאשר מדובר במשרת אמון, קבעה השופטת, למדינה אין פטור מלפעול על פי החוק. על משרד החוץ חלה החובה לתת לעובדת הזדמנות אמיתית להשתלב לעבודה ולא להעסיק אותה רק למראית עין. כך חלה פגיעה בעובדת כאדם וכאשה עובדת. לפיכך הסכום הסופי שנקבע לפיצויים לעובדת עלה ל-76,216 שקלים.
