מסקר חדש שנערך באנגליה עולה שכל עובד מעשן 'נעדר' מהעבודה בממוצע 60 דקות ביום במגרת הפסקות סיגריות. בנוסף, עובדים מעשנים נעדרים מהעבודה מטעמי בריאות בממוצע 5 ימים יותר מעובדים לא מעשנים.
אם מתרגמים את הנתונים הללו לארץ, בהשוואה לנתוני השכר הממוצע העומד על כ-40 ₪ לשעה, כשהשכר היומי הממוצע עומד על כ-360 ₪ ליום, על פי ממוצע גס של 250 ימי עבודה בשנה, עולה כי הארגון מפסיד 10,000 ₪ בשנה על כל עובד מעשן שיוצא להפסקות סיגריות בזמן העבודה. בנוסף, 5 ימי המחלה הנוספים עולים לארגון עוד כ-1,800 ₪, כך שכל עובד מעשן עולה לחברה בממוצע 11,800 ₪ בשנה.
כיצד מתמודדים עם הסוגיה? באמצעות מדיניות עישון אחידה וברורה
מנהל משאבי אנוש רשאי, ואף מומלץ לו, לנסח מדיניות ברורה ואחידה התקפה לכלל המעשנים בארגון. במסגרת נוהל עישון מסודר יש להבהיר לעובדים בדיוק למה הם זכאים קרי, כמה זמן מותר להם לצאת להפסקות סיגריה, אם בכלל, מתי מותר להם לצאת להפסקות אלו והיכן מותר להם, אם בכלל, לעשן.
סעיפים חיוניים שיש להתייחס אליהן בנוהל עישון בארגון הם:
– יש להסביר לעובדים כי כללים אלו באו להסדיר את נושא העישון בחברה (שבה העישון אסור) וזאת בכדי לשמור על בריאותם של עובדי החברה. יש להסביר למעשנים כי הם מתבקשים שלא לעשן ליד שאר העובדים ו/או לא לעשן בבניין החברה ובמשרדיה, אלא בשטחי עישון שהוגדרו מראש.
– יש לציין האם העובדים זכאים להפסקת סיגריה על חשבון שעות העבודה (ואם כן, יש להגדיר פרקי זמן ותדירות יציאה להפסקות).
– חשוב לעודד עובדים להימנע מעישון ואף להציע להם מסגרות גמילה ו/או לתמוך במי שיבחר מסגרת גמילה מעישון באופן עצמאי.
ב-31 במאי יתקיים היום הרשמי למלחמה בעישון World no Tobacco וזה בדיוק המועד הנכון להתייחס לנושא העישון בעבודה באופן מערכתי.
