סייעת בכיתת חינוך מיוחד בבית ספר ברמלה התקבלה לעבודה על ידי העיריה אך הועסקה דרך חברת כוח אדם – מי אחראי לשלם לה פיצויים? על פי בית הדין לעבודה – העירייה וגם חברת כוח האדם.
העובדת התקבלה על ידי העירייה כסייעת בבית הספר אולם היא הועסקה, עד 2008, דרך חברת כוח אדם, אתה עבדה העירייה. העובדת, שטרם קיבלה את פיצויי הפיטורין ושאר התנאים הסוציאליים להם היא זכאית, בעקבות מחלקות בין העירייה לחברת כוח האדם לגבי מי מבניהן אחראית לפצות אותה, פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
בעוד העירייה טענה כי בהסכם עם חברת כוח האדם, הצהירה החברה כי העובדים שנקלטים לעבודה בעירייה ייחשבו לעובדי כוח אדם, טענה חברת כוח האדם מנגד כי העירייה היא זו שלא העבירה לה את הכספים ועל כן לא שולמו פיצויי הפיטורים על פי חוק.
השופטת אריאלה גילצר-כץ פסקה כי הן העירייה והן חברת כוח האדם נחשבות כמעסיק משותף ועל כן חלה על שתיהן האחריות לשלם לעובדת שפוטרה את פיצויי הפיטורין ושאר הזכויות על פי חוק.
השופטת פסקה כי התובעת זכאית לקבל זכויותיה ככל עובד עירייה, שכן על עובדי בית הספר חלה חוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות, וכי לא תתקבל כל הפליה בין העובדים שהועסקו ישירות ע"י העירייה, לבין עובדים שהועסקה באמצעות חברת כ"א. בעניין זהות המעסיקה, פסקה השופטת כי מכיוון שהעירייה קיבלה את התובעת לעבודה, היא זו שפיקחה על עבודתה בפועל וקבעה את שכרה, העירייה היא המעסיקה. אולם, גם חברת כוח האדם, ששילמה לתובעת את השכר והיא זו שפיטרה אותה בפועל, עמדה בקריטריון של 'מעסיקה'.
השופטת גילצר-כץ: "… צר לנו שבשל מחלוקת כספית הנטושה בין קפלן לעירייה באשר לחובות לכאורה של העירייה כלפי קפלן נמנע תשלום שכרה כדין של התובעת. על קפלן היה לשלם את שכרה של התובעת ללא דיחוי, גם אם לא קיבלה היא את הכספים מהעירייה. העובד אינו צריך להמתין עד שהנתבעות יתכבדו לברר ביניהן את המחלוקת. זאת ועוד, כפי שראינו לעיל מבחני הפסיקה באשר לקיומם של יחסי עובד ומעבדי מתקיימים בין התובעת לשתי הנתבעות."
בית הדין לעבודה פסק לטובת העובדת כך של כ-37,000 ₪ (סכום אשר ישולם חלקו על ידי העירייה וחלקו על ידי חברת כוח האדם), סכום זה מכיל מרכיב פיצויי פיטורין, דמי הבראה, הפרשי פנסיה ועוד.
