בתי המשפט קבעו שורת מבחנים כדי להכריע בשאלה האם קיימים יחסי עובד ומעביד בין שני אנשים או גופים, שהרי יחס זה הוא המפתח למכלול הזכויות והחובות של המעסיק והעובד.
[adrotate banner="27"] מבחן המפתח להכרעה בשאלת קיום יחס של עובד ומעביד הוא מבחן ההשתלבות – כלומר עד כמה משתלב נותן השירות בעסק המעביד (מפעל, עסק או כל ארגון אחר של המעביד), לצורך ביצוע הפעולות הרגילות של העסק.
המבחן השני בודק האם העובד אינו בעל עסק משלו הנותן שירות כספק חיצוני לעסק המעביד. "עסק" הקבוע בחוק אינו חייב להיות דווקא ארגון למטרות רווח כמו מפעל כלכלי, גם מלכ"ר הוא עסק אף שאינו למטרות רווח.
מטרות ארגונים כלכליים הם "כל מטרה" ובכלל זה מטרה רחבה שהיא חלק ממנו. פרסום, שיווק ויחסי ציבור הם חלק ממטרות מפעל כלכלי ולא רק ייצור המוצרים עצמם. איש שיווק, פרסום או יחסי ציבור שעיקר עבודתו היא מול בעל מפעל מסוים, יכול לטעון לקיום יחסי עובד-מעסיק, אף שעיקר העבודה הנעשית במפעל היא ייצור.
מבחן ההשתלבות הוא מהותי, כלומר אופן קבלת התשלום עבור העבודה חשוב פחות. עובד שאינו שכיר ואינו נמנה עם מקבלי המשכורת הקבועים בארגון ומוציא חשבונית מס כל חודש, יחשב לעובד של הארגון ובלבד שעיקר עבודתו הייתה בארגון זה ואין לו עסק משלו.
מקום ביצוע העבודה אינו מבחן מכריע לצורך קיום יחסי-עובד מעביד, גם בין עובד שביצע את העבודה מהבית או מחוץ לכותלי הארגון, עשוי להתקיים יחס של עובד- מעביד .
