מעשה בחברה קבלנית שאיבדה חוזה עבודה לטובת מתחרה. עובד החברה שגויס לחברה כדי לקחת חלק בפרויקט מצא עצמו מחוסר עבודה, ועל כן עבר לעבוד בחברה הקבלנית המתחרה שזכה בפרויקט המדובר.
החברה הגישה תביעה כנגד העובד לשעבר על הפרת הסכם עבודה, בו נכתב במפורש כי על העובד להימנע מלבצע עבודות עבור מתחריו של הקבלן במשך שנה. סעיף אי התחרות למשך 12 חודשים כלל לא רק איסור עבודה אצל המתחרים, אלא איסור על פניה ללקוחות החברה או העברת מידע מסווג אודות החברה.
בית המשפט במדינת מסצ'וסט ארה"ב, דן בסוגיה תוך בחינת חוקי העבודה המקומיים וסעיפי אי התחרות כפי שהם מעוגנים בחוק. בית המשפט פסק כי בין טובת המעסיק (שאכן הסכם העבודה משמש כראייה לצדקותו) ובין טובת העובד, אשר זכותו הבסיסית לעבוד ולהתפרנס – יש לתת עדיפות לטובת העובד.
בית המשפט ציין בפסק הדין כי החברה רשאית לתבוע פיצוי בגין נזקים כלכליים, באם היא תצליח להוכיח כי העובד העביר מידע ו/או שידל לקוחות או לקוחות פוטנציאליים לעבוד אצל המתחרה, אולם בית הדין איננו רשאי לדרוש מעובד להפסיק עבודתו.
בכך, המשיך בית המשפט את הקו בו נקטו שופטים במקרים של סעיפי אי תחרות, כאשר המעסיקים ביקשו מבית הדין למנוע או להפסיק עבודתם של העובדים שלהם אצל המתחרים.
