מהן ההשפעות הפוטנציאליות של בריחת המוחות מישראל

המחסור בבעלי מיומנות ובטלנטים ממשיך להיות חמור מתמיד, ואינו מראה סימנים שהוא מושפע מכך שיש חברות שהקפיאו גיוסים ומכך שפה ושם יש גם חברות שנסגרו.  

חברות שזקוקות לבעלי השכלה אקדמאית גבוהה, ברמה של תארים שלישיים, סובלות לא מעט מבריחת המוחות, של אקדמאים שמעדיפים לעבוד ולהמשיך בלימודים לפוסט דוקטורט במדינות במערב.

אחד מכשלי השוק בתחום זה נובע מכך שמוסדות אקדמיה רבים, דורשים התמחות והשתלמות באירופה ובארה"ב (בעיקר בארה"ב), ובכך למעשה מעודדים יציאה של מוחות ישראלים לחו"ל.

להלן כמה נתונים ועובדות לגבי בריחת מוחות מישראל וההשפעות שיש לכך, כפי שהם עולים מדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בנושא אקדמאים ישראלים בחו"ל ופעולות להשבתם לישראל.

ראשית יש לציין, כי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עוקבים אחר יציאתם של אקדמאים ישראלים לחו"ל.

מנתוני הלמ"ס משנת 2018 עולה, כי אוכלוסיית מקבלי התארים האקדמאים בישראל הסתכמה ב-618,623 איש. כ-36,196 מהם (קרוב לששה אחוזים), שהו בחו"ל שלוש שנים או יותר (נכון לשנת 2018) .

כשני שלישים מבעלי התארים השוהים בחו"ל – 24,768 איש, הם בעלי תואר ראשון, כ-20% מהם הם בעלי תואר שני ומיעוטם בעלי תואר שני ברפואה או תואר שלישי (כ-10%).

מהדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בנושא אקדמאים ישראלים בחו"ל ופעולות להשבתם לישראל עולה, כי אחד המאפיינים הבולטים של ההגירה למדינות המפותחות הוא עליית רמת ההשכלה והמיומנות של אלו שעוזבים את מדינתם ועוברים למדינות מפותחות.

הדו"ח מציין, כי ממסמך של ה-OECD שפורסם בשנת 2020 עולה, כי כשליש מהמהגרים במדינות אלה כיום, הם בעלי השכלה שלישונית (tertiary) ושיעורם גבוה יותר במדינות בעלות מדיניות הגירה בררנית, כמו למשל בקנדה בה שיעורם עומד על כ-60 אחוזים.

עוד מציין הדו"ח, כי ממחקר של הבנק העולמי, בקרב 27 המדינות מרובות ההכנסה ב-OECD עולה, כי שיעור מהגרי העבודה המשכילים מתוך כלל מהגרי העבודה עלה מכ-27% בשנת 1990, לכמעט מחצית מכלל המהגרים ב-2010.

עלייה זו נובעת הן מהעלייה בשיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בעולם והן מהדרישה הגוברת להם במדינות ה-OECD.

המדינות המועדפות על מהגרי העבודה המיומנים הן בריטניה, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה. ארבע מדינות אלה קולטות כשני שלישים ממהגרי העבודה המיומנים בעולם.

הספרות המחקרית מציינת כמה השפעות שליליות הכרוכות בתופעה של בריחת מוחות:

• פגיעה ברמת ההון האנושי.
• אובדן תשואה על ההשקעה הלאומית בחינוך, הכשרה והשכלה גבוהה.
• אובדן הכנסות ממיסים.

להשפעות אלו יש השלכות על הפריון, יצירת הערך המוסף והצמיחה הכלכלית. פרט להשלכות הכלכליות המדידות, לבריחת מוחות יש גם השלכות ארוכות טווח.

בין ההשלכות הללו ניתן למנות את העובדה שכ-10 אחוזים מהפטנטים הרשומים בעולם, רשומים על שמם של אותם מהגרים משכילים שעזבו את מדינתם ועברו למדינות אחרות.

עוד עולה מהדו"ח, כי שיעור המהגרים בקרב הממציאים במדינות מפותחות כמו ארה"ב, בלגיה ואירלנד הוא כ-20% ובשווייץ כמעט 40%.

מנגד, יש כיום מחלוקת בין החוקרים לגבי סוגיית ההשפעות של הגירת האקדמאים על מדינות המוצא (המדינות שאותן הם עוזבים).

בכמה מחקרים נמצא, כי למדינות המוצא של מהגרי העבודה המיומנים יכולים להיות גם יתרונות עקיפים מהגירת המוחות, בעיקר אם אותן מדינות דואגות לטפח את הקשרים עם אזרחיהן בתפוצות.

למשל, נמצא כי בעקבות ההגירה גדל הסחר בין מדינת המוצא למדינת היעד של המהגרים, וכן כי העברת הידע מהעובדים המיומנים בתפוצה מסייעת לפיתוח התעשייה בארץ המוצא.

כמו כן, עובדים מיומנים שהיגרו ולבסוף שבים לארצות מוצאם, מביאים איתם ידע וניסיון רב העשויים לתרום למשק ולצמיחה הכלכלית. מדינות רבות אכן מפתחות תוכניות תמריצים כדי לעודד את אזרחיהן המיומנים לשוב.

במדינת ישראל התעורר הדיון בנושא בריחת המוחות ושאלת המדיניות שיש לנקוט, כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת.

ב-1983 הודיע יובל נאמן, מי שהיה באותה עת שר המדע והפיתוח, על הקמת מרכזים שיהיו אטרקטיביים לישראלים משכילים הנמצאים בחו"ל.

מראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, נמצאת סוגיה זו על סדר יומן של ועדות הכנסת מדי כמה שנים.

בשנת 2006 הוקמה ועדת שוחט כדי להתמודד עם המשבר במערכת ההשכלה הגבוהה. אחת ממטרותיה היתה לגבש דרכים למנוע בריחת מוחות מישראל וליצור תנאים לקליטת מדענים מצטיינים הנמצאים במוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל.

בין השאר המליצה הוועדה להעניק כ-30 מענקי קליטה בשנה, לחוקרים מצטיינים שחוזרים מחו"ל ולהקים מרכז השמה בשיתוף האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

מאז כבר הוקמו כמה תוכניות ואף הוקצו תקציבים, אבל בזו אחר זו נסגרו כל התוכניות הגדולות שהיו מיועדות להחזיר לארץ מדענים ואקדמאים אחרים בתחומים שונים, כמו גם תוכניות לעידוד הגדלת כוח האדם לתעשיית ההייטק.

הדו"ח מציין, כי כיום מתקיימות תוכניות שונות בכמה משרדים ורשויות ממשלה שמטרתן לעודד השבתם של חוקרים ואקדמאים ישראלים השוהים בחו"ל, אבל אינו מפרט מה הן.