עייפות כרונית של עובדים, תחושת ניתוק של עובדים מהארגון, ירידה במוטיבציה וירידה חדה בביצועים, לרבות בביצועים של העובדים המצטיינים ביותר, הם רק חלק מהסימנים המובהקים של שחיקת עובדים ושמנהלי משאבי אנוש חייבים לשים לב אליהם.
אם העובדים הטובים ביותר של הארגון מאבדים עניין ופתאום לא מצליחים להשלים פרויקטים, או לא משיגים את היעדים שהוצבו להם, ייתכן שהארגון מתמודד עם בעיה של שחיקת עובדים.
יש חשיבות קריטית לזיהוי בזמן של הנורות האדומות הללו משום ששחיקת עובדים משפיעה לא רק על התוצאות העסקיות של הארגון אלא גם על הרווחה הכללית של העובדים.
שחיקה עלולה לגרום לפגוע ברמות הביטחון של העובדים, לירידה במידת המחוברות לארגון ומידת הנאמנות לארגון וגם לירידה באיכות שירות הלקוחות.
המשמעות היא ששחיקה של עובדים עלולה לפגוע ביכולת של הארגון להגדיל את היקף העסקי שלו.
אין ארגון בעולם שאין בו שחיקה של עובדים, כולל עזיבה של עובדים בעקבות שחיקה או ירידה חדה בפרודוקטיביות הנובעת מהשחיקה.
בסקר שערכה חברת המחקרים האמריקאית גאלופ לפני כארבע שנים התברר שכ-44% מהעובדים המצטיינים ביותר דיווחו כי הם חשים שחיקה בעבודה.
אחד האתגרים המשמעותיים שארגונים מתמודדים איתו הוא שדווקא העובדים המצטיינים ביותר הם בדרך כלל אלה שסובלים הכי הרבה משחיקה.
ובסופו של דבר, גם בפרודוקטיביות של העובדים המצטיינים חלה ירידה. מסתבר שהשפעת רמות השחיקה על הפרודוקטיביות היא אדירה.
יתרה מכך, הסקר של גאלופ מראה, כי הסיכוי שעובדים יקחו ימי מחלה בתשלום בגלל שחיקה בעבודה, גבוה בכ-63% לעומת הסיכוי שעובדים שאינם חשים שחיקה או שחשים שחיקה מינורית יקחו ימי מחלה.
אחת הבעיות הקשות בהתמודדות עם שחיקה של עובדים היא שקשה מאוד לזהות שחיקה ולאתר את העובדים השחוקים כדי לפעול להפחתת השחיקה שלהם או מניעתה.
כדי לזהות ולאתר מצבי שחיקה של עובדים בזמן, לפני שחלה הירידה בפרודוקטיביות, על מנהלי משאבי האנוש לאסוף נתונים שמאפשרים לזהות דפוסי התנהגות שיכולים לאתר ואף לחזות שחיקה של עובדים.
זה כבר כמעט עשור שהיקפי השחיקה של עובדים עברו הרבה מעל לשיעורים הזניחים, והנושא מקבל יותר ויותר הכרה בינלאומית, כאתגר שארגונים נאלצים להתמודד איתו.
ארגון הבריאות העולמי הכיר לפני כחמש שנים במצב של שחיקה בעבודה כסימפטום למצב רפואי. בעקבות הכרה זו, מתווספת האבחנה של שחיקת עובדים לספר האבחנות הבינלאומי של מחלות. בעקבות זאת מוגדרת שחיקת עובדים כמצב כרפואי של לחץ כרוני בעבודה שלא נוהל בהצלחה.
יש הנהלות של חברות שלא מיחסות את החשיבות המספקת לשחיקת העובדים ברמת הארגון ולמניעתה. כלומר, במקרים אלה, ההתייחסות לשחיקה היא כאל בעיה של העובד השחוק בלבד.
אלא שלהחלטה של ארגון הבריאות העולמי להכיר במצב השחיקה כבמצב רפואי, צפויות להיות השלכות מרחיקות לכת על ארגונים בכל העולם.
לדוגמה, עובדים יוכלו לתבוע את הארגון בשל מצב של לחץ גדול מדי וכתוצאה מכך שחיקה בעבודה, כפי שכיום ניתן לתבוע את המעסיק בעקבות גרימת נזק רפואי כמו פציעה, מחלת לב ועוד.
אמנם לא ניתן למנוע לחלוטין מצבי שחיקה, אבל כן ניתן להפחית אותם במידה ניכרת. לשם כך יש לאסוף נתונים, שבעזרתם ניתן יהיה לאתר את העובדים שמתחילים לחוש שחיקה.
נתונים אלה יכולים ללמד את מנהל משאבי האנוש מהי מידת השחיקה של העובדים ומה ניתן לעשות כדי להפחית את השחיקה הזאת במידה משמעותית.
