משבר הקורונה טרף את הקלפים בשוק העבודה ונראה שהכללים לפיהם עובד השוק הזה, השתנו לבלי היכר.
אחת התופעות הבולטות שנולדו כתוצאה מכך, היא עובדים רבים שמשלבים בין כמה מקורות הכנסה, בסוגים שונים של תפקידים.
המשמעות היא, שעובדים שכירים רבים עוסקים במקביל לעיסוקם כשכירים, גם בעבודות כעצמאים, בין אם בתחום הדומה לתחום בו הם עוסקים כשכירים או בתחום אחר לחלוטין.
כפי שכתבנו בכתבה למה לארגונים כדאי להתגמש למען עובדים שהם שכירים וגם עצמאים, לארגון כדאי לשלב בין ההטבות לעובדים, גם הענקת מידע לשכירים שעובדים גם כעצמאים, לגבי החובות והזכויות שלהם כפרילנסרים שהם גם שכירים.
אחד הדברים שכדאי ליידע את העובדים הוא שיש חובות שעשויים להתקזז. הבנת נקודות הקיזוז הללו יכולה לחסוך כסף רב לאלו המשלבים עבודה במתכונת פרילנס עם עבודה כשכירים, בכל הקשור לתשלומים למס הכנסה, ביטוח לאומי, קרנות הפנסיה ועוד.
אם כן, עובדים שכירים רשאים לפתוח עסק ולהפוך לעצמאים במקביל לעבודתם כשכירים. אם אין להם רואה חשבון שפותח עבורם את התיקים במס הכנסה, במע"מ ובביטוח לאומי, עליהם לפתוח את התיקים בעצמם.
אלו מביניהם שצופים שמחזור ההכנסות שלהם מהעסק (לא כולל עבודתם כשכירים) יהיה פחות מ-99,983 שקלים בשנה, יכולים להכריז על העסק כעל עוסק פטור, כלומר הם אינם חייבים בתשלום מע"מ. כאמור, הכנסתם השנתית כשכירים לא נכללת בחישוב הזה.
שכר:
בין אם העובדים שכירים או עצמאים, הם זכאים לקבל שכר עבור עבודתם. עובדים שכירים זכאים לקבל לפחות שכר מינימום, ותשלום עבור שעות נוספות.
עצמאים, לעומת זאת, מקבלים את הכנסתם על פי התעריף שעליו סיכמו עם הלקוח.
עובדים שכירים זכאים להחזר הוצאות נסיעה מהמעסיק עבור נסיעות מהבית לעבודה, בעוד שעובדים עצמאים לא זכאים להחזר הוצאות נסיעה מהלקוח.
עם זאת, הוצאות הנסיעה של העצמאים עשויות להיחשב כהוצאה מוכרת שמזכה אותם בהטבת מס.
תנאים סוציאליים:
עובדים שכירים זכאים לתנאים סוציאליים בנוסף לשכר, לרבות חופשה שנתית, דמי הבראה, השתתפות המעסיק בהפקדות לקרן הפנסיה שלעיתים כוללת ביטוח אובדן כושר עבודה, השתתפות המעסיק בתשלומי הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות ועוד.
עצמאים שהם עצמאים בלבד אינם זכאים לזכויות סוציאליות אלה. עובדים שהם גם שכירים וגם עצמאים, זכאי לזכויות אלו, אבל רק ביחס ישר להכנסתם כשכירים.
ביטוח פנסיוני:
על עובדים שכירים ועצמאים כאחד מוטלת החובה להפקיד לקרן פנסיה. במקרה של עובד שכיר, החובה מוטלת על המעסיק בהתאם לסוג הביטוח הפנסיוני שהשכיר בוחר, כאשר המעסיק מפקיד כ-12% מהסכום והעובד כששה אחוז מהסכום.
במקרה של עצמאי, החובה מוטלת עליו בלבד. אי הפקדה לקרן הפנסיה עלולה לגרור קנס.
כאשר העובד הוא גם שכיר וגם עצמאי, הוא יכול לבחור האם להפריש משתי ההכנסות לאותו גוף פנסיוני או לשני גופים שונים.
ימי היעדרות:
עובדים שכירים עשויים להיות זכאים לתשלום מהמעסיק עבור ימי היעדרות בחגים וכן עבור ימי היעדרות בגין אבל, מחלה, או מחלת בן משפחה. עצמאים לא מקבלים תשלום משום גוף עבור היעדרויות מסוג זה.
יש להדגיש, כי לעובד שכיר שנמצא בחופשת מחלה, והצהיר בפני מעסיקו כי הוא לא כשיר לעבודה בעצם הגשת תעודת המחלה, אסור לעבוד בימים אלו כעצמאי.
ביטוח לאומי וביטוח בריאות:
שכירים ועצמאים כאחד מחויבים בתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, המועברים אל המוסד לביטוח לאומי.
עובדים שכירים משלמים תשלומים אלו דרך תלוש השכר, בעוד שעובדים עצמאים משלמים מקדמות מדי חודש.
בסוף השנה, נערך חישוב סופי של כל הכנסות העצמאי ומחשבים את גובה דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות הסופי שהיה עליו לשלם.
אם הוא שילם מעל הסכום שהיה עליו לשלם, הוא יזוכה. אם הוא שילם פחות, הוא יצטרך לשלם לביטוח הלאומי את ההפרש.
עובדים שכירים שהם גם עצמאים משלמים בשתי דרכים אלה ולא נדרשים לערוך תיאום דמי ביטוח לאומי בין עבודתם כשכירים וכעצמאים.
עם זאת, אם היקף עבודתו של העובד כעצמאי הוא מתחת למינימום מסויים, הוא ירשם בביטוח הלאומי כעצמאי שאינו עונה להגדרה, ועשוי להיות פטור מתשלום ביטוח לאומי עבור עבודתו כעצמאי.
חישוב דמי הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות יתבצע על פי הכנסתו של העובד כעצמאי לאחר שנלקחה בחשבון הכנסתו כשכיר בדרך הבאה:
אם הכנסתו כשכיר הינה יותר מ-44,020 שקלים בחודש (נכון ל-2021), הרי שהכנסתו כעצמאי לא תחויב בתשלום דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות.
אם הכנסתו כשכיר נמוכה מ-44,020 שקלים בחודש (נכון ל-2021), ההכנסה כעצמאי תהיה חייבת בתשלום דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות, לאחר שנלקחה בחשבון הכנסתו כשכיר (כל עוד סך ההכנסות כשכיר וכעצמאי יחד לא עולות על 44,020 שקלים בחודש, נכון ל-2021).
מן הסתם, התשלום שעצמאי משלם לביטוח הלאומי ולביטוח הבריאות הינו גבוה יותר מזה שמשלם השכיר, שכן התשלום של השכיר לביטוח לאומי ובריאות מתחלק בין המעסיק לשכיר.
כך או כך, העובד לא יחוייב בתשלום לביטוח הלאומי ולביטוח הבריאות עבור חלק מהכנסתו הגבוה מ-44,020 שקלים בחודש (נכון ל-2021).
