פרופסור הא- גון צ'אנג נולד בדרום קוריאה וכיום הוא מרצה באוניברסיטת קיימברידג'. הוא מכיר היטב את כלכלת אחת מחמשת הנמרים של דרום מזרח אסיה, מכיר היטב גם את כלכלות המערב ועד כה כתב 13 ספרים בנושאים כלכליים שונים. בשנת 2005 זכה בפרס לאוניטוף – אחד החשובים בתחום הכלכלה, שמו גם מופיע כאחד המועמדים לקבלת פרס נובל בכלכלה.
בספרו "23 דברים שלא מספרים לכם על הקפיטליזם", הוא מפריך כמה מהנחות היסוד של הניאו ליברליזם, ולא, הוא אינו סוציאליסט, רק ליברל נאור וניאו-קיינסיאן, הסבור כי במצבי משבר כלכליים על המדינה להתערב בשוק ולהשקיע כספים בפרויקטים ציבוריים כדי לסייע לצמיחה. הכלכלה הוא אומר, צריכה לשרת את הפוליטיקה ואת החברה והשילוב ביניהם מבטיח שגשוג כלכלי וצדק חברתי.
[adrotate banner="27"] בראיון שנתן לאחרונה הא-ג'ון צ'אנג לעיתון כלכליסט, הוא מפריך את האמונה המקובלת כי "אם אנשים מרווחים הרבה כסף זה משום שהשוק נותן ערך גבוה לכשרון שלהם, ולכן, אם תיתן לאנשים האלה שכר נמוך יותר לא יהיה להם תמריץ לבטא את הכישרון שלהם, לכתוב שירים יפים ולהרוויח הרבה כסף עבור החברה שלהם או להמציא תרופות חדשות". קביעה שצריכה לעניין את העוסקים במשאבי אנוש.
"אני אומר", מדגיש פרופסור צ'אנג, "שזה נכון שאתה צריך לתת לאנשים מניע כלשהו לפעול, אבל כסף הוא לא הסיבה היחידה שמניעה אנשים. יש הרבה מדענים שמוכנים לעבוד קשה מאוד, לעיתים בתנאים מסוכנים, כדי לקדם את הידע האנושי, והם לא בהכרח מחפשים רווח. הרבה מהם מעמידים לרשות הכלל מידע שיכלו לרשום עליו פטנטים רווחיים, כי הם רוצים לתרום לאנושות. זה פשוט טעות לטעון שאם לא תשלם לאנשים הרבה כסף, הם לא יעשו דברים יצירתיים או חשובים".
מהאמת הכלכלית של פרופסור צ'אנג, נוטים רבים מהעוסקים בתחום משאבי האנוש להתעלם. הם רואים את חזות הכול דרך אורכו של תלוש המשכורת, הם מתעלמים מהצורך של העובד לממש את כישוריו והפוטנציאל שלו בחברה, את הרצון שלו לתרום ידע לטובת הכלל באמצעות הארגון ואת מוקדי ההנעה הפנימיים שלו- אלו שגורמים לו לקום כל יום בבוקר ולעמוד שעות בפקקים, בדרך אל מקום העבודה.
