בעידן של היום אנחנו כל הזמן מעודדים אנשים לקחת סיכונים ולנוע במהירות כדי להיות חדשניים ורואים את הכישלון, במידה שיגיע, כמשהו חיובי שיעזור לנו ללמוד ולהתפתח. בטור לאתר משאבי אנוש talent Culture מנסה בן סלייטר, ראש תחום שיווק ומכירות ב-Seeds.jobs, להציג גישה אחרת שאינה מקבלת לחיקה את הכישלון.
סלייטר מציג צד אחד של המטבע בו אנו בוחרים לקחת דוגמה ממיליארדרים שצמחו מתוך כישלון ואומר כי אם זה המצב אנחנו לא צריכים לפחד מכישלון אלא אפילו לחפש אותו. הצד השני של המטבע בו סלייטר תומך אומר שהגישה של לא לפחד מכישלון מבליטה את הדברים הלא הנכונים ומתעלמת מאחד הדברים החשובים בבניית עסק: פחד. אנחנו כן צריכים לשמור על הפחד כי זה מה שיניע אותנו לעבר המטרה שלנו.
אובדן תחושת החרדה הזו היא רק סיבה אחת למה לא נכון לחגוג כישלונות. הנה עוד כמה סיבות:
חגגו למידה במקום לחגוג כישלון
כישלון יכול להיות תוצר לוואי שכיח, אך לעולם אינו יכול להיות התוצר הסופי. הכישלון שימושי רק אם לומדים ממנו. זהו הבסיס של מתודולוגיית lean startup, שהפכה במהירות לספר ההנחיות של יזמים רבים. המחבר אריק רייס (Eric Ries) טוען שאתם אמורים לבחון כל הזמן גישות שונות ולחזור עליהן על בסיס הלמידה שלכם. ניסוי בלתי פוסק כזה מבטיח שנלמד מהטעויות שלנו ונשמור על התמקדות בהתפתחות כעסק או כאנשים.
הימנעו מתרבות של כישלון
מאמנת הקריירה רבקה "קיקי" ויינגרטן (Rebecca ‘Kiki’ Weingarten) טוענת שאנו מתקרבים למצב מסוכן. היא מאמינה שאנחנו נעים לעבר "חברת כישלון" בה אנו מתגמלים באופן פעיל את אלו שנכשלים – בדומה לתגמול אנשים "רק על זה שהגיעו לעבודה". המצב הזה מטשטש את הגבולות ומקדם גישה שמתייחסת באותו אופן לכל טעות. חשוב שלא נתעלם או נקל ראש בשגיאות הניתנות למניעה שנגרמו בשל לקיחת החלטות גרועה, כדי שלא ניקלע למצב של שאננות. תמיד נעים לקבל טפיחה על השכם, אבל עלינו לוודא שאנו ממשיכים לשמור על הצוות שלנו בסטנדרט עבודה גבוה.
הפסיקו להסתמך על תירוצים קלים
בסופו של דבר כישלון הוא משהו שהשתבש. חגיגת כישלון נותנת לאנשים תירוץ נוח ומאפשרת להם להימנע מלקיחת אחריות על מעשיהם. אם אף אחד אינו מוחזק אחראי אף פעם, לעובדים אין כמעט שום מוטיבציה להיות מושקעים בעבודתם. מצב כזה עלול להיות מסוכן לארגון. חברות מתפקדות באופן הטוב ביותר כאשר אנשים לוקחים בעלות על עבודתם ומקבלים את השלכות כישלונותיהם כפי שהם מקבלים את התשואות על הצלחותיהם. אם זה לא יקרה יהיה קשה לשמור על כוח עבודה מעורב. העובדים צריכים להיות אחראים על כישלונותיהם אבל יש גם לעודד אותם לנסות גישות חדשות – זהו איזון עדין.
