יש לכם עובדים שצברו ימי חופשה במהלך יותר משנתיים? המליצו להם לנצל את ימי החופשה לפני ה-31 בדצמבר, שכן לאחר מכן חלק נכבד מימי החופשה שלהם בתשלום עלולים להמחק.
בעקרון, עובדים זכאים לחופשה שנתית בתשלום בהתאם לוותק שצברו במקום עבודתם. חוק ימי החופשה השנתית קובע, כי יש להעניק לעובד את החופשה שצבר באותה שנה, במהלך החודש האחרון של השנה (דצמבר) או במהלך השנה שלאחריה.
עם זאת, על פי פסיקת בתי הדין לעבודה, המעסיק רשאי לקבוע את המועד שבו יצא העובד לחופשה, אבל עליו להתחשב בבקשותיו של עובד בנוגע ליציאה לחופשה במועד מסויים המועדף עליו.
מעסיק שרוצה להוציא את העובד לחופשה כפויה של יותר משבעה ימים (כולל שישי שבת) חייב להודיע לו לפחות שבועיים מראש. אם לא הודיע לו על כך, הוא לא יוכל להפחית את ימי החופשה ממכסת ימי החופשה השנתית שצבר העובד.
העובד רשאי לקחת יום אחד מתוך החופשה בכל מועד שיבחר, בתנאי שהודיע על כך למעסיק לפחות 30 ימים מראש. במקרה זה למעסיק אסור להתנגד ליציאתו של העובד לחופשה, והעובד אינו זקוק להסכמתו.
כמו כן, העובד רשאי לקחת יום אחד נוסף מתוך החופשה באחד מהמועדים שנקבעו בחוק כימי חופשה לבחירה, ובתנאי שהודיע על כך למעסיק לפחות 30 ימים מראש. גם במקרה זה למעסיק אסור להתנגד ליציאתו של העובד לחופשה, והעובד אינו זקוק להסכמתו.
בהסכמת העובד והמעסיק, העובד רשאי לקחת ימי חופשה במועדים נוספים שנוחים לו ולא רק במועדים הקבועים בחוק.
על פי חוק הגנת השכר, על המעסיק לפרט בתלוש השכר את מספר ימי החופשה שניתנו לעובד, את סכום התשלום בגינם ואת יתרת ימי החופשה.
לגבי עובדים שלא ניצלו בפועל את ימי החופשה השנתיים שלהם תקף הסעיף בחוק החופשה השנתית הקובע, כי חופשה שנתית לא ניתנת לצבירה.
עם זאת, בהסכמת המעסיק, העובד יכול לצאת לחופשה של שבעה ימים לפחות, ואת יתרת ימי החופשה לצרף לימי החופשה שיגיעו לו בשנתיים הבאות. סעיף זה חל על כל העובדים בלי קשר לתפקיד שהם ממלאים או לגובה שכרם.
במילים אחרות, העובד אינו רשאי לצבור ימי חופשה (הרשומים לזכותו) שהוא לא ניצל בפועל.
הרציונל שעומד מאחורי קביעה זו נובע מהרצון לעודד את העובד לצאת לחופשה בפועל על מנת לנוח ולהתאוורר, לצבור כוחות, ולמנוע את שחיקתו לאורך שנות העבודה.
זאת, במקום לצבור את ימי החופשה ולפדות אותם כנגד קבלת תשלום דמי פדיון חופשה עם סיום עבודתו אצל המעסיק.
המשמעות היא שאם העובד צבר ימי חופשה מעבר למה שמותר לו לצבור ולא ניצל אותם לצורך יציאה לחופשה בפועל תוך שלוש שנים, הוא עלול לאבד את זכאותו לימי החופשה הללו ולא יוכל לפדות אותם.
אם נחתם הסכם בין המעסיק לעובד שלפיו העובד יוכל לצבור ימי חופשה ללא הגבלת זמן ומבלי שיצטרך לנצל אותם בשנתיים הקרובות, על המעסיק לכבד הסדר זה.
אבל יש לזכור, כי תקופת ההתיישנות לתביעה על פי חוק החופשה השנתית הינה שלוש שנים בלבד בנוגע לימי חופשה בתשלום.
כך או כך, למרות המצב, בארגונים שיכולים להרשות לעצמם להוציא עובדים לחופשות בתשלום בימים אלה, כדאי לעודד את העובדים לקחת ימי חופשה לפני תום השנה הקלנדרית הנוכחית.
זאת, במיוחד אם העובדים ניצלו במהלך השנה פחות משבעה ימי חופשה בתשלום. כדאי לעדכן את העובדים כי אם לא ינצלו שבעה ימי חופשה בתשלום לפחות, הם עלולים לאבד אותם, כלומר לא יוכלו לצבור את כל ימי החופשה שלא ניצלו השנה.
ובכל מקרה, את ימי החופשה שצבר העובד במהלך השנתיים האחרונות הוא עלול לאבד והם ימחקו ולא ניתן יהיה לנצל אותם.
