אין זה סוד שהמשבר הכלכלי שמתלווה למשבר הקורונה פגע בנשים שכירות יותר מאשר בגברים שכירים.
שורש הבעיה נעוץ בעובדה שנשים מקבלות שכר נמוך יותר כמעט בכל מקום עבודה. גם מקומות עבודה שהולכים לקראת נשים מבחינת שעות עבודה וגמישות בעבודה, אינם מקדמים נשים אם שכרן אינו שווה לזה של גברים שמבצעים אותה עבודה או שיש עליהם אותה רמת אחריות.
וכאשר מתווסף לזה משבר הקורונה והילדים נשארים בבית, מצבן של הנשים מחמיר שבעתיים, בדיוק בשל העובדה שהן מרוויחות פחות.
בימים אלו כשהילדים לומדים מהבית, וההורים הופכים למורים בפועל לשניים, שלושה או ארבעה ילדים, בבתים רבים בהם בן הזוג מרוויח משכורת גבוהה יותר, מן הסתם, בת הזוג לוקחת על עצמה את נושא הלימודים והעבודה עם הילדים.
המצב הופך אף חמור יותר כאשר חברות מפטרות את אותן אימהות, לא בשל היותן אימהות אלא משום שהן לא עומדות בקצב המשימות המוטל עליהן, כאשר במקביל הן צריכות גם לעזור לילדים בלימודים.
התוצאה היא שנשים רבות מפוטרות ואינן מנסות לחפש עבודה אחרת, בשל ריבוי המשימות שלהן בבית מול הילדים.
הנחת היסוד של נשים רבות שהן אימהות לילדים היא: במצב הנוכחי, אני ממילא לא אצליח לעמוד בכל המשימות שיטילו עלי במקום העבודה החדש, ויווצר עלי רושם שלילי, ולכן עדיף שאמתין לסוף משבר הקורונה כדי לחפש מקום עבודה אחר.
בפועל, לאחר יציאה ממושכת ממעגל העבודה, רבות מהן מתרחקות מהתפקיד, לא מתעדכנות בכל החידושים וההתפתחויות וכתוצאה מכך יתקשו מאוד לחזור למעגל העבודה לאחר תום המשבר, ודאי לשכר וההטבות שקיבלו טרם המשבר.
וזה קורה לא רק לנשים. בבתים בהם מנסים לחלק חלוקה שיוויונית את המטלות הקשורות לילדים השוהים בבית, גם עובדים שכירים שהם גברים מתקשים למלא את המשימות המוטלות עליהם בצורה מיטבית.
וכאשר הם מקבלים מכתב פיטורים או נאלצים לצאת לחופשה ללא תשלום (חל"ת) הם לא יחפשו עבודה אחרת כל עוד יש להם ילדים קטנים בבית שזקוקים לסיוע בלימודים.
מנגד, יש לא מעט מעסיקים שקובלים על כך שהם לא מצליחים למצוא עובדים משום שאין היענות למודעות הדרושים שלהם.
הפרדוקס הוא שארגונים רבים מעדיפים להעסיק עובדים צעירים (דבר שכשלעצמו מהווה עבירה על חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה), אבל שוכחים שלעובדים צעירים יש בדרך כלל ילדים קטנים שבימים אלה (ולמשך תקופה שסופה אינו ידוע) לומדים מהבית וזקוקים לעזרת ההורים.
כדי למנוע מצב בו הורים לילדים אינם יכולים לחזור לעבודה, כל ארגון שבאמת רוצה להעסיק את אותם הורים, חייב לגלות גמישות מעל ומעבר.
חלק מאותה גמישות היא הנמכת ציפיות בכל הקשור למשימות המוטלות על העובדים. יתכן שהדבר יביא לירידה בתפוקה, אבל בלי התחשבות זו מצד הארגון, הוא עלול להפסיד את העובד או העובדת שהשקיע רבות בגיוסים, קליטתם והכשרתם.
