טאלנט
כששומעים על "טאלנטים" ו"כישרונות" לאורך כל הזמן, זה אך מתבקש להיכנס לעומקו של המונח ולהבין בדיוק למה הכוונה בהיבט המקצועי.
"כשרון" הוא מונח שאנחנו שומעים שוב ושוב ובמגוון של הקשרים. הוא משמש כל הזמן בהתייחסות לסלבריטאים: בתעשיית הבידור, הספורט בהקשר לספורטאים מצטיינים ולשחקני קולנוע וטלוויזיה מפורסמים. קיומם של סוכני כשרון וברוקרים של כישרון מרמז כי כישרון הוא סחורה נדירה, משהו ששווה להשיג.
אך למרות שהמילה היא נפוצה, הרעיון נשאר חמקמק – הוא חסר חומר, ספציפיות. אולי זה חלק מהסיבה שכל כך הרבה אנשים מתקשים ליישם את זה בעצמם. יש לבחון בזהירות ולשקול את הרעיון של כישרון כדי שתוכלו להקל על עצמכם בבואכם לזהות אחד כזה.
מה זה, למשל, שמבדיל כישרון בין מושגים קשורים – אבל שונים מאוד – כגון מיומנות או סגנון?
נתחיל עם ההגדרה של כישרון כמו "כל יכולת טבעית או כוח" תיאור רחב כזה אולי לא נראה כמו הרבה, אבל זה כולל מילה מרכזית מנקודת המבט המקצועית: טבעי.
כשרון משקף איך אתה בנוי. זה מה שמבדיל את מושג החוץ מזה של ידע או מיומנויות. כשרון מכתיב את התגובות שלך מהרגע לרגע על הסביבה שלך – התגובות האינסטינקטיביות והמידיות. כשרון מוביל לדפוסים חוזרים ונשנים של המחשבה או ההתנהגות, וכדי לסטות מאותם דפוסים נדרש מאמץ רב ומודע.
ידע ומיומנויות, לעומת זאת, מרמזים על התנהגות מלומדת, פעולות הדורשות עיבוד קוגניטיבי פעיל יותר. מה שאתה יודע, מגלה יותר על החוויות ועל החינוך שלך מאשר על מי אתה בפנים. התנהגות הנגזרת מידע ומיומנויות ניתנת לשינוי בקלות רבה יותר מאשר התנהגות מבוססת כישרון, שכן מידע חדש כפוף לתודעתו של האדם.
כישרון לא יכול להיות כפוף, הוא קבוע וממושך. זה מה שעושה אותו לכישרון. הבנת ההבדל בין שני מקורות ההתנהגות משנה הכל.
דוגמה תסייע להבהיר את ההבחנה. הדיבור בציבור הוא דוגמה מובהקת לשנת בחירות. מעטים יכחישו כי הגנרל בדימוס קולין פאואל הוא נואם ברמה עולמית; נאומו בליל הפתיחה של הוועידה הלאומית הרפובליקנית באוגוסט, למשל, קיבל ביקורות חיוביות על נועזותו ויושרתו. פאוול שובה את הקהל לא רק באמצעות תוכן המסר שלו, אלא באמצעות כוחה של ההעברה שלו, הכימיה העצומה שמאפשרת לו להגיע לכל אחד באודיטוריום צפוף ולגרום לכולם להאמין שמה שהוא אומר חשוב להם.
ייתכן שתוכל לשכפל את המכניקה הפרטנית של מה שעושה הדובר כמו פאוול נהדר – הקצב שלו, הדיקציה שלו, העובדה שהוא שומר על קשר עין עם הקהל – אבל יש איכות הוליסטית שלא ניתן ללמד. אם אתה מקשיב היטב לדובר מוכשר באמת, אתה תבין כי אף היבט אחד של מכניקות אלה עולה במידה ניכרת על האחרות, אלא שכולן פועלות יחדיו בצורה חלקה, כמו בקונצרט. אתה יכול להעביר הבנה מודעת של חלקים ומקטעים, אבל רק ברמה הלא מודעת יכולים אותם אלמנטים להתאחד לכדי סינרגיה מושלמת מבלי שיראו מאולצים.
במקרה של גנרל פאוול, המסר והמסירה הופכים קשים להבנה, משום ששניהם משקפים במדויק את מי הוא כגבר וכמנהיג. אתה לא מבין את מה שהוא אומר בגלל הסגנון שלו, הנוכחות שלו, או אפילו בגלל המסר שלו עצמו. כל החלקים האלה משתלבים למעבר לשלם: לכדי נאום שהוא משכנע לחלוטין משום שהוא משקף את אופיו ומחויבותו של פאוול.
זה כישרון. כל סמינרים וספרי עזרה עצמית בעולם לא יכול לשים את רוב האנשים באותה ליגה עם גנרל פאואל כשזה מגיע לכידת קהל. עם זאת, אנשים רבים יכולים להשקיע זמן רב ומשאבים ולנסות להשיג רמה מינימלית של כישרון בתחום זה.
שיפור עצמי יכול להיות מטרה ראויה להערצה גם כאשר הכישרון אינו הגורם. אולם כדי להתמקד בפעילויות שעבורן הפוטנציאל שלך מוגבל, יש להוציא את אלו שאינן מוגבלות וזה עשוי להיות טרגי – ובגדר בזבוז. זה מונע ממך לחקור את החיוני לך, כדי לקבוע מה אתה יכול להיות.
