סוכן נדלן לשעבר, אשר עבד כשלוש שנים בסוכנות נדלן במנהטן, הגיש תביעה כנגד מעסיקו לשעבר בה הוא טוען להתעללות נפשית ופיזית וכן לפגיעה חמורה בתנאי העסקה.
הסוכן הצעיר טוען שנאלץ לעבוד 60 שעות שבועיות במקום 45 שעות הנהוגות במשרה מלאה. כמו כן, העובד טוען שנאלץ להגיע לעבודה גם במהלך סופי שבוע וכי נאסר עליו להיעדר מעבודה (גם מפאת מחלה) במשך כל תקופת העסקתו.
בנוסף לטענה בדבר עבירה על חוקי העבודה הפדרליים (המגדירים שעות עבודה ומנוחה, שעות נוספות ותעריף מיוחד לעבודה בסופי שבוע), העובד טוען שהוא נאלץ לפעול בתנאי השפלה ואף סבל מהתעללות מצד המנהל הישיר שלו (בעלים ומנהל המשרד בפועל).
כפי שעולה מכתב התביעה, המכיל 15 עמודים של סעיפי אישור בגין התנהגות 'אלימה' כלפי התובע ושאר העובדים במשרד, נטען כי המנהל נהג להעליב את העובדים, לצעוק עליהם ולקלל אותם בפומבי. כמו כן, המנהל נהג לזרוק על העובדים חפצים (נעל, מכשירי טלפון ועוד) במסגרת התפרצויות הכעס. באחת מהתפרצויות הזעם שלו המנהל אף פתח את הרוכסן שלו והשתין על פריט הלבוש של התובע אל מול שאר עובדי המשרד הנדהמים.
העובד אף הציג מערכת 'ענישה' ייחודית אותה פיתח המעסיק שלו שקבעה 'קנסות' על כל 'עבירה' שביצעה העובד. כך למשל המעסיק היה קונס את העובד ב-15 דולר על כל איחור, ב-30 דולר על יציאה מוקדם מן הרגיל ו-1,000 דולר בגין אי התייצבות למשמרת של יום ראשון (יום המנוחה הרשמי בארה"ב).
מנהל המשרד טוען מנגד כי העובד לשעבר עזב את חברתו כדי לפתוח חברה מתחרה ובעודו עושה זאת, הוא עשה שימוש אסור במידע ש'גנב' מהמשרד שלו. המעסיק לשעבר טוען מנגד כי התביעה שהוגשה מצד העובד לשעבר נועדה לגרום לבית המשפט לסטות מהעיקר – קרי לסטות מהדיון בגניבת המידע והפרת סעיף אי תחרות, בכך שהוא בעצם מציג תנאי עבודה לא אנושיים כ'סיפור כיסוי'.
העובד לשעבר תובע כיום לא פחות מ-5 מיליון דולר בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות תנאי העסקה הפוגעניים וזאת בנוסף לסכום של 123,320 דולר כפיצוי על שעות נוספות, ימי מחלה וימי חופשה להם היה זכאי במהלך שלוש שנות עבודתו. בכתב התביעה כתב העובד כי תנאי העבודה אותם נאלץ לסבול בשלושת השנים האחרונות היו של sweatshop בית מלאכה נצלני עם תנאי עבודה הנהוגים במדינות העולם השלישי.
