יצירתיות והצלחה
"צ'רלס דיקנס כתב בכיסוי עיניים. וירג'יניה וולף עשתה שלוש אמבטיות ביום, תמיד במים קרים כקרח. סטיבן קינג אוכל תפוז-דם בכל ארוחה כאשר הוא עובד על ספר. ג'ויס קארול אוטס כותבת רק בגופן 'קומיק סאנס'."
שגרת החיים היצירתית של יוצרים מתחומים שונים תפסה נפח גדול מאוד בתוכן האינטרנטי בתקופה האחרונה. קייסי נ. קפ מ-The Pacific Standard הקדישה כתבה לעניין הזה, שבה היא מסבירה מהי הבעייתיות באובססיה ובמגמה לנסות לחקות הרגלים של אמנים מפורסמים. העניין העיקרי על פי קפ, הוא שרוב האמנים לא קיימו בעצמם את השגרה שיוחסה להם. בסופו של דבר הם כן ייצרו עבודות גאוניות ללא קשר לארוחת הבוקר שאכלו, השעות שבהן עבדו או הציוד המשרדי שבו השתמשו.
קפ כותבת: "הרעיון שכל אחד מההרגלים האלה יכול להיות מבודד מיתר מרכיבי חייו של הכותב ולהפוך לתבנית עבורנו הוא חסר היגיון. מה שאף אחת מהרשימות האלה אינה מספרת לכם הוא שלפעמים האנשים היצירתיים במיוחד האלה לא התעוררו מוקדם כל כך בעצמם, אלה הוערו על ידי משרתים. או שלכמה מהכותבים הפורים מאוד האלה היו בני זוג או ילדים או עוזרים שגויסו למאמץ. או שלעתים קרובות הדפוסים הנינוחים של טיוטות וקריאה חוזרת ונשנית התאפשרו רק הודות לתמיכה משפחתית נדיבה שהפכה את הדרישות הפיננסיות של חיי היום יום לחסרות תוקף.
"כמה מההיבטים השערורייתיים יותר של השגרות האמנותיות האלה הופשטו באופן טרגי מהקשרם. הכותב שמעולם לא כתב בלי כמה גי'ן אנד טוניק מת בצעירותו משחמת הכבד. העיתונאית שהסתמכה על כדורי שינה מתה ממנת יתר. הצייר שאמר פעם שאי אפשר לצייר כאשר מאזינים למוזיקה נישא לכנרת שניגנה באופן קבוע בסטודיו שלו."
סשה ואן-הובן מ-99u מוסיפה שייתכן שאנו מתעניינים בשגרות של אמנים גדולים כי אנו חושבים שהעתקת חלקים מהתהליכים שהם מקיימים תשלים את החלק החסר בהצלחה שלנו. נכון שלתהליכים יצירתיים יש חשיבות רבה, אולם ראוי להרהר בשאלה האם התהליכים שלנו זקוקים ל"כיוונון" מחודש או שזוהי העבודה עצמה. קל יותר לייחס את האשמה למשהו שאנו יכולים לשנות בקלות או לשלוט בו, שגרה למשל, מאשר לחפור אל עומק הסוגיות האישיות העמוקות שקשורות לעבודה שאנחנו עושים.
