אנשים משתמשים במונחים כגון 'המשבר הזמני', 'המשבר הנוכחי' , וכן מדברים על קיצוצים בכוח אדם במונחים של 'עד חלוף הזעם'. אולם הפיטורים, הקיצוצים, הפיקוח על שעות נוספות, הוויתור על מי שאין לו את הקישורים הנדרשים לתפקיד או לתפקיד בהתאם ליעדים עתידיים… כל אלו הם here-to-stay. המשבר הכלכלי לימד מנהלים במשק לנהל מצבות כוח אדם בצורה חכמה, יעילה, שיטתית ואפקטיבית לטווח הארוך והקצר. כמו אכילה מעץ הדעת, זהו מהלך שאין ממנו נסיגה. גם כשהמצב הכלכלי ישתפר, והוא ישתפר, מנהלים בכירים וכמובן מנהיגי ה-HR לא יוותרו על התובנות ויצטרכו להעסיק כמויות מאסיביות של עובדים שאינם מוכשרים דיה, שאינם מגויסים במאת האחוזים, עובדים אשר באים לעבודה במקום לעבוד.
מנהיגי השוק למדו, אמנם בנסיבות קשות ותוך כדי מאבק הישרדות עיקש, כי אפשר וחשוב לנהל הון אנושי בצורה שונה. זהו מהלך בלתי הפיך. השוק העולמי למד שבשביל לשרוד ואף להצליח צריך לוותר על כמות לטובת איכות. לוותר על בינוניות ולדרוש מצוינות. למדוד הישגים קונקרטיים ולא חתירה להישגים. לתגמל עבור הישגים עובדתיים ולא עבור עבודה. כשאני אומר "השוק למד" ו"השוק הבין", הכוונה היא כמובן לצמרת הניהולית ולמנהלי ה-HR, המוכנים ומזומנים להפנים את דרישות השוק החדשות, לפתח מודלים חדשניים ייחודיים אד-הוק וליישם אותם הלכה למעשה בכלל זרועות הארגון.
עם התובנות הללו השוק ימשיך לפעול גם כשהעננה השחורה תתפוגג, דהיינו לאחר חלוף הסכנה. אינסטינקט ההישרדות שהוכיח את עצמו בעת מצוקה, ימשיך להניב פרותיו גם בתקופות טובות יותר. שוק העבודה הגלובאלי, המכיל בתוכו את המשק הישראלי, עבר שינוי מהפכני בתחום ניהול הון אנושי. בעוד שהכותרות דיברו על הפחתת משכורות, קיצוצים ופיטורי עובדים, בפסימיות האופיינית לכותרות בשנים שלאחר פרוץ המשבר הכלכלי, אני בוחן מנקודת ראות אישית ומקצועית את השלכות המיתון על ענף ה-HR ואני גאה היום, יותר מתמיד, להיות חלק מהקהילה כאן בארץ.
מנהלי משאבי אנוש הם אלו שנדרשו לבצע את השינויים הרדיקאליים ביותר מבחינת הגדרת תפקיד. עד לפני לא יותר מעשור מנהלת משאבי אנוש נחשבה לזו שמגייסת עובדים, מארגנת ימי כיף ואחראית על נושאים אדמיניסטרטיביים, כגון ימי חופש, דיווח שעות עבודה, אישורי מחלה ועוד. היא הייתה מעין הכלאה מעניינת בין משק"ית ת"ש לשלישה צבאית.
כיום, מנהלי משאבי אנוש ממלאים תפקידי מפתח בחברות המובילות את השוק. הם משתתפים בישיבות ההנהלה בפורומים המצומצמים והמשפיעים ביותר, לוקחים חלק בתכנון אסטרטגי לטווח הארוך, במתווה מדיניות חברה, במיתוג החברה ואף מובילים ומטמיעים מהלכים חוצי ארגון.
מנהלי משאבי אנוש הפכו מסוג של פסיכולוגיים (אוזן קשבת לבעיות העובדים), לשותפים בקבינט העסקי שמוביל את הארגון הלאה וקדימה. בעודם כל כך עסוקים בהגדרות תפקידי העתיד על רקע צרכי השוק המשתנים, שקועים עד מעל הראש בגיוס הטאלנט האולטימטיבי ובו זמנית בהדרכות והכשרות מקצועיות לכלל עובדי החברה – מנהלי משאבי אנוש לא לקחו צעד אחד אחורנית וראו עד כמה הם התפתחו. עד כמה הם השכילו. עד כמה הם היו מוכנים להבין את הצורך בשינוי, לאמץ אותו ולהוות דוגמא ומופת לארגון שלם.
אומרים שכל אסון הוא הזדמנות של גיבור להציל את היום. המשבר הכלכלי היה בגדר רעידת אדמה, היו שנפלו, היו רבים שנפלו, אבל גם היו כאלה שהתעלו. אני חושב שקהילת משאבי אנוש הפכה מגובשת יותר, חזקה יותר והכי חשוב – מוערכת יותר על רקע המשבר הכלכלי הקשה ביותר בהיסטוריה.
יורם תודה, כתבה מעניינת ומחזקת.