לפני כ-22 שנה, במאי 1996 טבע עוזי כהן ז"ל בים בחוף הרצליה, במהלך ניסיון להציל מטביעה כמה צעירים שקראו לעזרה. כהן, שהיה מלצר במקצועו הותיר אלמנה ושלושה יתומים. המוסד לביטוח לאומי הכיר בזכאות התלויים בכהן ז"ל ל'קצבת תלויים' בשל הזכאות בגין 'התנדבות'.
אלא שלגבי סוגיית חישוב הקצבה נוצרה מחלוקת. הקצבה חושבה על בסיס תלושי המשכורת שקיבל כהן מעבודתו כמלצר במסעדת דלי דג בתל-אביב. על פי התלושים, הוא השתכר כ-2,682 שקל בחודש בממוצע.
הביטוח הלאומי חישב את הקיצבה לפי סכום זה, אבל האלמנה אסתר כהן טענה, כי בפועל הגיע שכרו של בעלה לכ-10 אלפים שקל נטו בחודש בממוצע, הודות לטיפים שקיבל. לכן שדרשו האלמנה והיתומים שהכנסתו של כהן ז"ל שמהווה בסיס לחישוב הקצבה, תכלול את סכומי הטיפים שהוא קיבל במסגרת עבודתו כמלצר.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתה של האלמנה, אבל בית הדין הארצי לעבודה הפך את הקביעה ופסק, כי יש להבחין בין טיפ שהתקבל מהמעסיק (המסעדה), שנחשב לחלק משכר העבודה, לבין טיפים שניתנו למלצר ישירות מהסועדים, שאינם חלק מהשכר.
בג"ץ הפך את ההחלטה
האלמנה הגישה עתירה לבג"ץ, ובפסק דין חדשני קבע בג"ץ את הקביעה הבאה: גם טיפים שמקבלים מלצרים ישירות מהסועדים במסעדה, וגם טיפים המועברים אליהם על-ידי המסעדה כחלק מהמשכורת, צריכים להיות מחושבים כשכר עבודה לצורך קבלת קצבת תלויים מהביטוח הלאומי.
בג"ץ קבע כי מבחינת דיני המס, כספי הטיפים היו הכנסה ישירה מהלקוחות, אף שלא עברו קודם לכן דרך המסעדה. "הגענו למסקנה", פסקו שופטי בג"ץ, "כי גם סכומי תשר אלה נחשבים להכנסה מעבודה, הגם שאין מדובר בהכנסה המגיעה מהמעסיק".
מה אומר חוק הביטוח הלאומי
על פי חוק המוסד לביטוח לאומי, יש לקבוע את הקצבה על פי מעמד בעל ההכנסה (המנוח במקרה זה). לכן, אם מדובר בעובד שכיר, יש לקחת בחשבון רק הכנסה שמקורה מפורט בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה שעוסק בהכנסה מעבודה.
לאור העובדה שכהן ז"ל היה שכיר, השאלה החשובה ביותר היא תחת איזו כותרת לסווג את הטיפ: האם כהכנסה מעבודה כשיש לקחת בחשבון לצורך הקצבה, או ממשלח יד (כעצמאי), שבמקרה כזה תחושב הקצבה אך ורק על פי השכר הרגיל.
גם טיפים ישירים מהסועדים נחשבים לשכר
בג"ץ קבע, כי במקרים בהם מדובר בטיפ שעובר דרך קופת המעסיק, אין ספק כי שזוהי הכנסה מעבודה. לגבי הטיפים שמתקבלים ישירות מהסועדים היה דיון רווי בלבטים, שבסופם פסק בג"ץ, כי גם בתשלום זה יש לראות כהכנסה מעבודה.
לאור העובדה שהדיון כולו התקיים לגבי קצבת תלויים מכוח עילה של התנדבות, בג"ץ למעשה לא הצטרך לדון בהשלכותיה של הכרעה זו. ולמרות זאת השופטים כן הצביעו עליהן: השלכה אחת היא השאלה מי צריך לשלם דמי ביטוח לאומי בגין הטיפ. האם העובד או המעסיק. בג"ץ ציין, כי אם החובה תוטל על העובד הרי יתכן שכתוצאה מכך אי תשלום דמי ביטוח ישלול גמלאות.
השלכה שנייה נעוצה בשאלה, האם יש מקום לאפשר לביטוח לאומי להגיש תביעת שיפוי כנגד מעסיק שלא שילם דמי ביטוח עבור סכומים אלה.
אף על פי שסוגייה זו לא הוכרעה, בית המשפט חיווה דעה, כי אין לאפשר תביעת שיבוב כזו כנגד מעסיק שמשלם שכר מינימום בשיעור מלא. לעומת זאת אם המעסיק לא מקיים את חובת תשלום שכר המינימום במלואו, או אם יש למעסיק השפעה על חלוקת הטיפ בין העובדים, או אם הוא זוקף את הטיפ בדרך כלשהי על חשבון השכר, הרי התוצאה עשויה להיות אחרת.
כזכור, טיפ עשוי להיחשב כחלק מתשלום השכר של המלצר, רק אם הוא נרשם בספרי המעסיק. בשל מורכבות הנושא קרא בג"ץ למחוקק להסדיר את נושא הטיפים.
שני מסלולים לבחירת המעסיק
כך או כך, פסק הדין החדשני הזה מחדד את הקשיים הרבים שכרוכים בסוגיית הטיפים. מעסיקים שמעסיקים עובדים המקבלים טיפים, שלא רוצים להתמודד עם חשיפה חמורה בתחום זה, חייבים לבחור באחד משני המסלולים הבאים:
1. הקפדה על ניתוק מלא ומוחלט של הטיפ מהשכר, והותרת הטיפ כעניין שהינו לחלוטין בתחום שבין הלקוח למלצר.
2. לחלופין, הקפדה על העברת הטיפ במלואו דרך ספרי העסק, ותשלומו למלצרים תוך ניכוי וביצוע כל תשלומי החובה והמיסים המתחייבים על פי כל דין. כל דרך אחרת עלולה להוביל לתוצאות בעיתיות.
