"פרישה זה אירוע טראומטי. זהו אירוע משמעותי בחיים של אנשים", אמר ד"ר ליעד אורתר, מנהל פירמת הייעוץ SHIBOLET ESG, בפתח הרצאתו בנושא פרישה כחלק מאחראיות תאגידית, בכנס פרישה ופנסיה למנהלי ומנהלות משאבי אנוש, שנערך במכללה האקדמית תל אביב-יפו.
"עד לפני שנה עמדתי בראש גוף שנקרא המכון לאחריות תאגידית. ולפני חמש שנים קיימתי כנס במכון, בנושא אחריות מעסיקים לפרישה של העובדים שלהם.
"המון אנשים שאלו מה הקשר בין אחריות תאגידית לפרישה של עובדים. תשובתי הייתה: אדם משקיע הרבה מאוד שנים את מיטב מרצו במקום עבודה. לכן, בעת הפרישה יש לעזור לו, לא רק בהיבט התקציבית ופיננסי אלא גם בהיבטים של מעגלים חברתיים. פרישה היא אירוע טראומטי, ומקום העבודה לא יכול לחתוך ולהיעלם.
"חברה עסקית זו פקעת חברתית עם המון מערכות יחסים: עם העובדים, עם הלקוחות, עם הספקים, עם הדורות הבאים, עם קבוצות פוליטיות, עם בעלי המניות.
"אחריות תאגידית מתמקדת במגזר העסקי. לא ברשויות מקומיות או גופים ציבוריים.
"במסגרת גישת האחריות התאגידית, עוזרים לתאגיד לזהות את כל קבוצות מחזיקי העניין, לנהל איתם שיח ובאמצעות השיח לזהות את ההשפעות ולהתכנס לתוצר של דיווח.
"כשמתמקדים בעולמות של גריאונטולוגיה או בעולמות הזקנה, נמצאים באותו עקרון ומזהים מי הגריאונטלוגים של התאגיד. עם לא מעט תאגידים אני מדבר על עובדים.
"לארגונים יש גם עובדים מזדקנים וגם לקוחות שהם גמלאים. האמנה של הבנקים, למשל, שגורסת שיש לתת שירות מיוחד ללקוחות מבוגרים, מתן שירות לקשישים על ידי מוסדיים, יש נושא של עושק שמנצלים לרעה לקוחות מזדקנים, לא רק בעולמות הפיננסים אלא גם בעולמות הצריכה.
"ההתמקדות מסתכלת מי הם מחזיקי העניין של התאגיד בעולם של הזדקנות אוכלוסייה.
"יש את איגודי הגמלאים, הנושא של הזקנים בקהילה, עובדים שהולכים ומזדקנים, יש עבודה גדולה על מקומות עבודה ידידותיים לגילאים, שיש בהם ערכים מוספים גדולים של צוותי עבודה מגוונים גילאית.
"כל מה שקשור לדורות העבר, המייסדים – יש תאגידים שמשקיעים בזה לא מעט.
"נושא מרכזי נוסף הוא המטפלים שמטפלים באנשים זקנים. יש מחקרים שמראים שמטפלים עיקריים, משקיעים משאבים מאוד גדולים במטופלים שלהם גם ברמה הכספית. אנשים מוציאים מהכיס שלהם הרבה מאוד על טיפולים, אבל גם ברמה הרגשית. יש מעסיקים שנותנים לזה תשומת לב. יש מהלך גדול של טבע למשל.
"זה דבר שצריך להיעשות במודע. כי עם התארכות תוחלת החיים אנחנו רואים הרבה מאוד אנשים בגילאי 50-60-70 שהם המטפלים העיקריים של ההורים שלהם.
"כל הנושא של הפרישה צריך להיות חלק מתפיסה כוללת של איך התאגיד מתייחס להזקנות אוכלוסייה על כל השלכותיו.
"כשאנחנו מדברים על תהליך עבודה מבחינה של אחריות תאגידית, התהליך מתחיל בזיהוי בעלי העניין של התאגיד.
"יש לזהות מי הן הקבוצות המרכזיות בעולמות שלנו, של ההזדקנות, שהן חשובות לתאגיד. איתן אנחנו מקיימים ערוצי שיח. דיאלוג.
"באמצעות השיח מזהים השפעות מרכזיות. כלומר, איך הם משפיעים עלינו ואנחנו עליהם. יש הרבה מאוד תאגידים שהילדים באים לעבוד בעסק או קרובי משפחה או כל מיני ערכים שאפשר לייצר מזה.
"בעקבות זה אנחנו מבצעים תעדוף הנקרא מהותיות: מה הסוגיות הכי חשובות שאנחנו רוצים להתייחס אליהן בהקשר של מחזיקי העניין.
"ובסוף, כל הנושא של דיווח ותקשוב. דו"ח אחריות תאגידית ודו"ח קיימות. הרציונל הוא שהדיווח הוא חלק מהתהליך מעגלי של הדברות שהערך המוסף המרכזי שלו זה בניית יחסי אמון. בונים יחסי אמון עם בעלי העניין כי משם מייצרים תועלות עסקיות מרכזיות.
"תוצאת המחקר השני שלי היא שנושא הזדקנות וזקנה – כמעט בצורה גורפת – לא מקבל מענה במתודולוגיות של אחריות תאגידית ומתודולוגיות דיווח.
"יש הנחיות של איך תאגיד מפרסם דו"ח אחריות תאגידית. מכיוון שאנחנו נמצאים במרחב ההתנדבותי, כשבדקתי לעומקם 37 מתודולוגיות שמנחות מנהלים איך לאמץ אחריות תאגידית, כמעט באף אחת מהן אין את הנושא של הזדקנות אוכלוסייה.
"לכן אנחנו צריכים לעשות את זה בעצמנו. גם הנחיות הדיווח אומרות, שאם אתה רוצה לעשות משהו בעצמך זה בסדר, רק שזה יהיה בצורה מסודרת.
"בארץ יש לנו שני מסמכי הנחיה שאפשר לעבוד איתם מבחינה של מדידה או תהליך ניהול ארגוני בנושא הפרישה או ההזדקנות.
"בשאלון של 'מעלה' יש לדוגמה נושא של פיתוח עובדים: לאפשר תוכניות לפיתוח עובדים לקראת פרישה, וטיפול בעובדים לקראת הפרישה.
"הבעיה היא שהממצאים עצמם לא שקופים לעובדים או לציבור. הם לא חלק מדו"ח אחריות תאגידית".
להרצאה במלואה יש להיכנס לסרטון שבראש העמוד
