חברות גלובליות משקיעות הרבה כאשר הן שולחות עובדים שלהן לעבוד בחו"ל, ומהמרחקים עושות ככל יכולתן להבטיח שהם מאושרים בתקופת השהות שלהם מעבר לים. אולם, כותב ניק לייבר מBloomberg Businessweek, החברות נוטות להזניח את העובדים הללו לאחר שהם מוחזרים מחו"ל אל המטה, מה שמביא כמעט רבע מהם להתפטר ממשרותיהם תוך שנתיים מיום חזרתם.
מקור הנתונים האלה בעבודתו של סבסטיאן רייך, פרופסור בשלוחת ברצלונה של בית הספר לעסקים IESE באוניברסיטת Navarra. רייך השתמש בנתונים שנאספו במשך כעשור מסקרים שנתיים של חברת שירותי רילוקיישן.
מדוע יש אחוזי עזיבה גבוהים כל כך בקרב השבים למולדת? התשובה של רייך היא שאנשים מוכנים מנטלית לכך שחייהם ישתנו לחלוטין כאשר הם עושים רילוקיישן לחו"ל, והחברות השולחות מספקות תמיכה על מנת להקל את המעבר. אולם, החזרה היא סיפור שונה לגמרי. אף אחד אינו מצפה שבשלב הזה יהיו בעיות, אומר רייך, אבל כאן הטעות. החוזרים הופכים מתוסכלים לעיתים קרובות כאשר הכישורים שרכשו בשהותם בחו"ל אינם זוכים להכרה, והם מגלים שהמעגלים המקצועיים שלהם נעו הלאה בלעדיהם.
יאן סלמר, פרופסור לעסקים באוניברסיטת Aarhus בדנמרק, אמר ללייבר שבמובן מסוים הבעיות שחווים החוזרים עם שיבתם קשות יותר מהבעיות שעמן התמודדו כאשר עזבו. כעת לא מצפים להם ולכן גם אין תוכניות עבורם – לא מצד החברה וגם לא מצדם שלהם.
רייך מסביר שאם אנשים חשים שהכישרונות החדשים שלהם מתבזבזים בעבודה, הם יעזבו את החברה וילכו למקום אחר, שבו יש משרה שיכולה למנף טוב יותר את היכולות שרכשו בחו"ל ושהאנשים שם מתעניינים במה שעשו בעבר.
כאב הראש יחמיר
אין שום דבר מפתיע בהשתלשלות העניינים ההגיונית הזאת, אבל, אומר רייך, "נראה שחברות רבות מאוד אינן נוהגות בהתאם." כאב הראש הכרוך בעזיבתם של השבים מרילוקיישן יחמיר כנראה, מעריך רייך. הוא מסתמך על דוח של PricewaterhouseCoopers, שחוזה 50% גידול בעובדים ניידים עד שנת 2020 שיינבע מהתחרות על כישרונות שמתקיימת בין חברות גדולות. אך יש לזכור שההגדרה "עובדים ניידים" (mobile employees) אינה כוללת רק את האנשים שנמצאים ברילוקיישן, אלא גם את אלה שעובדים באמצעות טלקומוניקציה.
אולי בעקבות העבודה של רייך תשתרש ההכרה בצורך בתוכניות תמיכה לחוזרים מרילוקיישן, ממש כפי שהתפתחו תוכניות תמיכה בעובדים היוצאים למשימות בחו"ל.