יוסי חורש הצטרף למשרד החקירות ויצמן-יער בשנת 1996 כחוקר. בהמשך הנ"ל צפוי היה להפוך לחוקר ראשי בחברה. בחוזה העסקה התחייבה החברה לשלם לו עמלות בגובה 28% מההכנסות, בהתאם לתגמול שגבתה החברה מלקוחות עבור כל פרויקט בנפרד. עוד נקבע בחוזה, כי עמלות אלו מכילות בתוכן את המרכיבים הסוציאליים, דהיינו דמי הבראה, ימי מחלה, פיצויי פיטורים וכיו"ב. מהסכום האמור ניכתה החברה תשלומי ביטוח לאומי, מס הכנסה, דמי בריאות וקופת חולים.
לאחר כחודשיים-שלושה ממועד חתימה על החוזה הראשון, חתמו שני הצדדים על הסכם נוסף, לפיו יקבל חורש עמלות בגובה 30% מההכנסה. ואולם ההסכם הנוסף הוא הסכם קבלני בו אין בין הצדדים יחסי עובד מעביד. כאמור, בהמשך חורש קודם לתפקיד ראש מדור חקירות ובהתאם העמלה שלו עלתה ל-45% עבור חקירות שהוא ביצע, ועוד 10% עמלה עבור חקירות שהחוקרים הכפופים לו ביצעו.
[adrotate banner="27"] בשנת 2008 החברה הודיעה כי כל החוקרים העצמאיים ובכלל זה גם חורש, מתבקשים לחתום על חוזה העסקה חדש. חורש סרב לחתום על החוזה החדש בטענה ש אותו החוזה, שולל ממנו את האפשרות לתבוע מהחברה תנאים סוציאליים בעתיד. החברה בתגובה, הודיעה לו כי היא תחל לשלם לו משכורת חודשית כשל שכיר לכל דבר ועניין, וזה יכלול הפחתה בשיעור העמלות. חורש התנגד לשינוי בתנאי העסקתו והפסיק את המו"מ. מכאן חלה הסלמה ביחסים וחורש, באמצעות עו"ד עדי ינקלביץ', הגיש תביעה לבית הדין לעבודה כנגד מעסיקו – משרד ויצמן-יער חקירות, בגין פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.
המקרה נדון בפני השופטת אופירה דגן-טוכמר, בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בהתייחסה לזכאותו של התובע לקבל פיצויי פיטורים ושאר מרכיבים כשל עובד חברה, על אף שכבר משנת עבודתו הראשונה התקשר עם החברה בחוזה קבלני, בחנה השופטת את התביעה על פי "מבחן ההשתלבות הפן החיובי". השופטת פסקה כי התובע השתלב ואף הווה חלק במהלך הארגוני וכי הפעילות שביצע החוקר הפרטי, הייתה בליבת הפעילות של המשרד. עוד פסקה השופטת כי מרבית עבודתו של החוקר בוצעה ממשרדי החברה ובנוסף על כך, כאשר קודם החוקר למעמד של חוקר ראשי העומד בראש צוות חוקרים, הוא בעצם החזיק בתפקיד ניהולי בחברה. ימים ושעות עבודתו של התובע, כמו גם היעדרויות ידועות מראש, היו מתואמות עם מנהלי החברה כיאה ליחסי עובד מעביד. השופטת דגן-טוכמר אף התייחסה לעובדה ששמו של התובע הופיע באתר הבית של הנתבעת, כטענה המחזקת מבחן השתלבות בפן החיובי.
השופטת דגן-טוכמן פסקה, כי התקיימו יחסי עובד מעביד על אף הסכם העבודה העצמאי-קבלני שהיה קיים בין שני הצדדים. על כן הנתבעת ויצמן-יער חקירות, תפצה את התובע יוסי חורש בסכום של 184,470 ₪ בגין פיצויי פיטורים, 36,894 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, 9,638 בגין הפרשי שכר ו-7,000 ₪ הוצאות משפטיות.
