טרנד 'ציידי הראשים': רבים כלל אינם מחזיקים ברישיון

במהלך השנים האחרונות זוכים "הד האנטרס" לביקוש רב בקרב חברות וארגונים המעוניינים לגייס טאלנטים לשורותיהם. לצדם ממשיכות לפעול מאות חברות השמה, רבות מהן הינן פרי יוזמה פרטית של יוצאי חטיבות משאבי אנוש מוכשרים המעוניינים לנסות את מזלם בתחום באופן עצמאי. עם זאת, רבים כלל אינם מודעים לכך שחל איסור על חברת השמה לפעול ללא רישיון מטעם משרד הכלכלה, וכך שיעור גבוה בקרב חברות השמה והד האנטרס פועלים למעשה בניגוד לחוק.

סעיף 63 לחוק שירות התעסוקה קובע חובת רישיון לעיסוק בתיווך עבודה, בין בתמורה ובין שלא בתמורה. חברת השמה מכונה בחוק זה 'לשכה פרטית', וברישיון אותה היא מקבלת מצוינים ענפי העבודה, המקצועות והעבודות שבהם היא רשאית לתווך. בנוסף יצוין אם הגורם המתווך רשאי לקבל דמי עמלה או תמורה, ואף מאיזה צד הוא רשאי לקבלם. לצורך השמת עובדים בחו"ל יש צורך בהיתר מיוחד משר העבודה. 

חברות היישום נתונות לפיקוח שר העבודה, ועובד מדינה שהשר הסמיכו לכך רשאי לצורך הפיקוח להיכנס בכל שעה סבירה לכל אחת מחברות ההשמה על מנת לוודא שהן עומדות בדרישות החוק. על בעל הרישיון לקיים רישום מסודר של הלקוחות והטיפול בהם במטרה לאפשר בקרה ופיקוח. 

הרציונל העומד בבסיס הדרישה לרישיון הוא המקצועיות והדיסקרטיות הנדרשות הן בתהליך ההשמה של מחפשי העבודה והן בשל החשיפה לכמות עצומה של קורות חיים, שגורמים ללא רישיון עלולים לעשות בהם שימוש לרעה תוך הפרת הזכות לפרטיות. לא אחת קורה שחוסר מקצועיות מביא בתום לב לנזק עצום למחפש העבודה, כאשר קורות החיים שלו מגיעים הישר לידיו של המעסיק הנוכחי שלו, והדבר עלול להביא לפיטוריו.

חברת השמה, או כל גוף המתווך בין מחפש עבודה למעסיק, אינו רשאי להתנהל בדירת מגורים פרטית; נדרשת הפרדה מוחלטת בין חדר הריאיון לבין יתר חדרי המשרד, לרבות חדר המתנה, במטרה לשמור על צנעת הפרט בעת ראיונות למועמדים לעבודה; על המשרד להיות נגיש לכלל אוכלוסיית הפונים, כולל נכים הנזקקים לכיסא גלגלים; קיימת דרישה לתנאים סניטרים נאותים במקום; מותקן שילוט מתאים בכניסה; והרישיון מוצג במקום בולט במשרד.

על מנת לקבל רישיון כ'לשכה פרטית', ובשונה מחברת כח אדם, אין החברה רשאית להעסיק את העובדים בעצמה. מבקש הרישיון נדרש לעבור בהצלחה מבחן בחוקי עבודה ובהעסקת עובדים, שכן המחוקק רואה בחברות ההשמה כשליח מטעמו של המעסיק, והפנייה אליהן כמוה כהפנייה למעסיק. יש צורך באישור של עורך דין על המשרד, ועל מבקש הרישיון להוכיח כי ב-5 השנים שקדמו לבקשת הרישיון הוא או ממלא תפקיד בכיר בעסקו לא הורשעו בעבירה שיש עמה קלון, או בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק בתחום. תנאי הסף הוא קיומו של רישיון לחברה בע"מ או לעוסק מורשה, וכמובן שגורם שעסק בעבר ללא רישיון בתחום ההשמה כעצמאי – לא יהיה זכאי לקבלתו כעת. הרישיון תקף למשך שנה אחת בלבד, ובמידה ויופר אחד מתנאים אלו – הוא צפוי לביטול מיידי של הרישיון. קבלת הרישיון מותנת בביקור במשרדי מבקש הרישיון על מנת לוודא כי משרדו עומד בתנאי הסף, ולאחריו מוזמן מבקש הרישיון לריאיון אישי, בו הוא נדרש לידע בתחום דיני העבודה.

המצב בשטח
דרישות החוק מהוות משוכה משמעותית במיוחד עבור "ציידי הראשים", שלרוב כלל אינם עורכים ראיונות לצורך התיווך מול המעסיק. גם מבּין אלה המודעים לדרישה לקבלת רישיון לצורך עיסוק בתחום – רבים מהם עובדים מהבית, שלעתים אינו מונגש לבעלי מוגבלויות ואין בו חדרים נפרדים המוקצים לעריכת ראיונות ולהמתנה, כל זאת – מהסיבה הפשוטה שאין בהם צורך בשל שיטת העבודה הייחודית שלהם. כיום, בעידן האינטרנט, ישנן חברות השמה שעורכות ראיונות גם באמצעות האינטרנט, וגם לגביהן הקצאת חדר לצורך עריכת ראיונות והנגשת המשרד לבעלי מוגבלויות הן דרישות שכבר אינן רלוונטיות.

נזכיר כי ביוני 2012 נכנס לתוקף החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, שהטיל אחריות גם על מזמין השירות תוך הטלת עיצומי כספיים במסגרת אכיפה מנהלית. כך, לצד ההליך הפלילי המתקיים בבית הדין לעבודה במידה והוגשה תביעה על ידי העובד, מתקיים הליך מהיר של שימוע במשרד הכלכלה, ובמידה שיימצא שמעסיק הפר זכויותיו של עובד – מוטל עיצום כספי כבד על המעסיק. לפיכך קיימת חשיבות רבה לוידוא קיומו של רישיון בעת פנייה לגורם זה או אחר לצורך תיווך עם מחפשי עבודה.