חבר מביא חבר
שיטת חבר מביא חבר היא שיטה מדוברת מאוד לאחרונה בעולם הגיוס. השיטה מבטיחה למעשה מינימום של השקעה מצד המגייסים, משום שהם למעשה מפעילים ורותמים את העובדים, ועל כן גם ישנם עלויות מינימליות לעומת שיטות אחרות (מבוסס הצלחה). יחד עם זאת, מקומות עבודה רבים נכחו לדעת כי השיטה אינה מתאימה להם, לאחר שהיא נחלה אכזבה רבה, במיוחד לאור הציפיות הרבות.
אז מתי השיטה מתאימה ומתי מומלץ פשוט לוותר ולהמשיך הלאה?
עבור ארגונים מסוימים, השיטה לא תחסוך כל כך הרבה כסף, משום שיש לתגמל את העובדים שהצליחו להביא עובדים חדשים. הנה דוגמא לחברות שכנראה שזה כן עובד אצלן, ושבטוח משתלם להן: אמדוקס משלמת לעובדים 2,000 שקל על כל חבר שנקלט, סנדיסק ישראל מעניקה לעובד 5,000 ש"ח, ואם מדובר במשרה בכירה אף יותר מ-7,000. פיליפס מדיקל בחיפה המתגמלת עובדים ב-1,000 עד 2,000 דולר, וחברת ההייטק ספיאנס המקנה לעובדיה 3 ימי נופש בארץ או בחו"ל, בהתאם למשרה.
אכן לשיטת חבר מביא חבר יש לא מעט יתרונות משמעותיים:
- הגברת המוטיבציה והמעורבות של העובדים בתהליכים בארגון, מה שמגביר את תחושת המעורבות והתרומה שלהם, וכמובן תועלת אישית כשהם שמחים לעזור למכריהם במציאת העבודה.
- חיסכון בהוצאות פרסום דרושים בלוחות, עמלות לחברות השמה וכיו"ב, כאשר מגיעים מועמדים באמצעות העובדים.
- תרומה אמיתית של העובדים למגייסים, בכך שהם תורמים מהידע שלהם אודות הצרכים האמיתיים של המשרה.
- ההנחה כי המלצה של עובד על מכר הינה אמינה יותר, כי יש לו אינטרס ברור לסייע למקום עבודתו ולשמור על שמו הטוב.
- כאשר יש דרישה למספר גדול של עובדים חדשים השיטה יכולה להיות יעילה במיוחד. יחד עם זאת במקרים כאלה מדובר בשימוש בשיטה יחד עם שיטות אחרות, כלומר "ירי לכל הכיוונים" וסיוע בסגירה של חלק מן המשרות.
חבר מביא חבר – מתי זה פשוט לא זה:
- לעתים השיטה הופכת את תהליך הגיוס להמוני ולא דיסקרטי. אם מדובר במשרות דיסקרטיות, או אם בארגון שלכם חוסר הדיסקרטיות תזיק לדינמיקה בין העובדים, מומלץ לוותר. לעתים הדבר תלוי בגודל הארגון.
- יש לקחת בחשבון שיכול לקרות מצב שבו מועמד מבחוץ מתאים מעט יותר ממועמד שהגיע דרך חבר. אם לעובדים בארגונכם ישנה רגישות רבה לעניין זה, שימו לב שיכולה להיווצר אי נעימות.
- לא תמיד העובדים אכן מביאים מועמדים מתאימים, ועל כן יש לקחת זאת בחשבון בחישוב עלות מול תועלת השיטה, לעומת שיטות אחרות.
- השיטה מביאה למעורבות רגשית של העובדים, כאשר יש מקרים בהם העובדים מעורבים מאוד בתהליך הגיוס (בעיקר אם הם מפנים בני משפחה שלהם). בארגונים המעסיקים עובדים רבים הרגישים לנושא, אולי שווה לשקול לא להשתמש בשיטה, שתעשה רק יותר בלגן מסדר: עימותים, אי נעימוויות של העובדים מול מחלקת משאבי האנוש, תחושה של מרמור של עובד קיים. בהמשך אותו עובד מעורב ורגיש עשוי להמשיך להיות מעורב ורגיש גם בהמשך: כשהעובד החדש "ידווח" למכר שלו, העובד הוותיק בארגון, שהמנהל התייחס אליו לא יפה, כאשר לטענתו הובטח לו דבר ולא קוים ועוד.
- לפיכך בארגונים קטנים ומשפחתיים לעתים השיטה לא תמיד יכולה להתאים, כאשר כולם יודעים בדיוק מי אמר מה ומתי, כאשר כולם מעודכנים בכל רגע ובכל זמן על השתלשלות עניינים. בנוסף, ידם של ארגונים קטנים לא תמיד משגת בצ'ופרים ובבונוסים עבור אלה שהביאו חברים.
