ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה אתמול (א') תוספת של שני ימי חופשה בשנה לעובד במהלך שנת עבודתו הראשונה. זאת, על אף שבהצעת החוק, שהונחה על שולחן הכנסת על ידי ח"כ רחל עזריה (כולנו) וזכתה לתמיכה של שר האוצר, משה כחלון, הוצעה תוספת של 5 ימים, כלומר 15 ימי חופשה בשנה.
חוק חופשה שנתית נחקק ב-1951, ועל פי הנוסח המקורי זכאי עובד במהלך שנת עבודתו הראשונה ל-10 ימי חופשה, כלומר מדובר בתיקון הראשון זה 64 שנים להעלאת ימי החופשה. "כלכלנים רואים קשר ישיר בין רווחת עובד לבין פריון, לכן הגדלת ימי החופשה יטיב עם המשק כולו", אמרה עזריה.
מחקרים מלמדים כי עובדים עד גיל 35 מחליפים בממוצע כל 4.6 שנים עבודה, ורק 58% מבני ה-35 ומעלה עבדו במקום עבודה אחד ב-10 שנים האחרונות. כך רוב העובדים הצעירים אינם מצליחים לצבור ותק של 5 שנים המקנה תוספת ימים.
אחת ממטרות החוק היא להתמודד עם הפער הקיים בין ימי הפעילות במערכת החינוך לבין ימי העבודה במשק, שמכביד מאוד על הורים צעירים. "החוק הקיים אינו נותן מענה לשוק העבודה הגמיש, המשתנה ובלתי יציב של המאה ה-21 בכל הנוגע למספר ימי החופשה השנתית. בפועל, רוב אוכלוסיות העובדים הצעירים, אך גם הוותיקים יותר, אינם מצליחים לצבור את הוותק התעסוקתי הנדרש לכמות ימי חופשה שנתית שהולמת את צרכיהם כהורים, כבעלי משפחה ובכלל".
באיחוד האירופאי נקבעו 20 ימים לחופשה שנתית לכל הפחות, נוסף על חגים ומועדים, מדיניות שאומצה בבלגיה, בריטניה, איטליה, אירלנד והולנד. בצרפת ובפינלנד זכאים העובדים במשרה מלאה ל-30 ימי חופשה שנתית.
המהלך, כאמור, לא צלח כפי שציפו, שכן ועדת השרים לא נענתה לבקשת תוספת 5 ימי חופשה בשנה והסתפקה ב-2 ימים, על אף שגם תוספת זו היא שינוי דרמטי עבור המעסיקים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת ההתנהלות העסקית.
