הכשרת עובדים
נהג אוטובוס שהתקבל לעבודה התחייב לעבודה 24 חודשים לאחר שיעבור קורס הכשרה על חשבון המעסיק. העובד התפטר כחודשיים בלבד לאחר סיום הקורס. המעסיק פנה אל בית הדין לעבודה בדרישה לקבל בחזרה את כספי ההכשרה.
המעסיק, תאגיד דן, קלט לעבודה נהג חדש שאותו הוא שלח לקורס הכשרה מקצועית להוצאות רישיון נהיגה על אוטובוס. טרם תחילת הקורס, נדרש העובד לחתום על התחייבות לעבודה במשך 24 חודשים, על מנת להחזיר למעסיק את ההשקעה. בהסכם צוין במפורש כי במידה והעובד לא יסיים 24 חודשי עבודה אצל המעסיק, יהיה עליו להחזיר את העלות היחסית של הקורס.
המעסיק טוען שהעובד התפטר וחייב לו כסף עבור ההכשרה. העובד מנגד טוען שפוטר ומגיע לו פיצוי על פיטורים ללא שימוע!
המעסיק הגיש כאמור תביעה לבית הדין לעבודה בה הוא דורש החזר עבור ההכשרה המקצועית מכוח ההסכם החתום עם העובד. העובד מצדו הגיש תביעת נגד בה נטען שהוא לא התפטר אלא פוטר. העובד טען שמגיע לו פיצוי בגין פיטורים שלא כדין היות שהוא פוטר ללא שימוע. בנוסף, העובד תבע פיצויים בגין שעות עבודה עבור תקופת הכשרתו (כחודש וחצי).
סוגיות נוספות מן הפסיקה – בכנס דיני עבודה! לחצו כאן להרשמה
העובד עוד טען כי תנאי עבודתו היו בלתי סבירים ונוגדים את חוק שעות עבודה ומנוחה. לטענתו, עם תחילת עבודתו הוא שובץ למשמרות של 8-9 שעות כל אחת וכמעט שלא היו הפסקות בין נסיעה לנסיעה. לאחר מספר שבועות שונו תנאי עבודתו והוא שובץ ל"משמרות מפוצלות" בנות 4 שעות, וביניהן מנוחה של 4 שעות (בגינן הוא לא היה זכאי לשכר). חרף התנגדותו לשיבוץ למשמרות אלה, המעסיק המשיך לשבצו. העובד טען כאמור לפגיעה בזכויות עובד כפי שעוגנו בחוקי העבודה.
בית הדין פסק: שני הצדדים צודקים אולם העובד לא ישלם!
בבואו לדון בראיות, בית הדין לעבודה פסק כי העובד התפטר מיוזמתו שכן זה לא הצליח להוכיח שהמעסיק פיטר אותו. יחד עם זאת, העובד כן הצליח להוכיח שהוא הועסק בניגוד למה שמותיר חוק שעות עבודה ומנוחה, מה שמצביע על הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
בהתייחסו לתביעת המעסיק להחזר דמי ההכשרה, בית הדין פסק כי דינה של תביעה זו להתקבל היות שצוין בהסכם כי על העובד להשיב סכום יחסי (סביר ומידתי) בגין עלות ההכשרה. בית הדין הבחין בין הכשרה שהיא ספציפית למקום העבודה לבין הכשרה כללית המאפשרת לעובד להמשיך לעסוק במקצוע שאליו הוכשר.
במקרה ספציפי זה העובד זכה להכשרה להיות נהג אוטובוס ולרישיון לנהוג על אוטובוס, מה שמבטיח לו עבודה ופרנסה בתחום ולאו דווקא אצל המעסיק. הדרישה של המעסיק לקבל את ההחזר היחסי של עלות ההכשרה הינה לגיטימית ומוצדקת.
ואולם הבקשה של המעסיק להחזר עבור ההכשרה מוצדקת, בית הדין לא חייב את העובד לשלם את יתרת ההכשרה למעסיק היות שהעובד התפטר בשל הרעה בתנאי העסקתו. התפטרות בגין הרעת תנאים מזכה את העובד בסעדים של מפוטר, משמע אילו היה העובד מסיים שנת עבודה, הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים. אשר על כן, בית הדין קבע כי אין לחייבו לשלם למעסיק את הכספים שהוא חב לה בגין ההכשרה.
בית הדין אף דחה את תביעת הנגד של העובד לפיצויים בגין פיטורים ללא שימוע היות שלא הצליח להוכיח כי פוטר. בנוסף, בית הדין דחה את תביעתו של העובד לקבל שכר עבור ההכשרה היות שלא הצליח להוכיח כי עבד – במשך כל תקופה זו עבור המעסיק אלא מן הראיות עלה כי מדובר על הכשרה שארכה מספר שעות בודדות ביום בלבד.
