יוסי ברקו פרש משירות קבע בצה"ל לפני כשש שנים בדרגת סגן אלוף. במהלך שירותו הארוך והמגוון שימש בתפקיד קצין שלישות ביחידות מבצעיות, בין היתר שימש כקצין שלישות בצנחנים, בשריון, בבה"ד החימוש, הדריך בצאלים, היה אחראי על כתיבת תורת חיל השלישות, ניהל את תחומי משאבי האנוש והלוגיסטיקה בלשכות הגיוס וביצע תפקידים בכירים בתחום ההדרכה. ברקו הינו בוגר תואר ראשון בניהול משאבי אנוש באוניברסיטת בן גוריון, בוגר המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל ובעל תואר שני במנהל ציבורי באוניברסיטת בר אילן.
לאחר שהשתחרר מצה"ל, ניהל סניף בחברת אבטחה, עבד כמנהל משאבי אנוש בחברה גלובלית בסדר גודל בינוני ובמהלך השנה האחרונה הוא עובד כמנהל משאבי האנוש בחברה המבצעת פרויקטים גדולים של בנייה ותשתיות בכל רחבי הארץ.
איך היה המעבר (המקצועי) מהצבא לאזרחית?
יוסי ברקו: עבורי המעבר היה דווקא די טבעי, יחסית לאנשי צבא ותיקים שמתחילים קריירה שנייה בשוק העבודה. ראשית, השתחררתי גם בעבר, באמצע שנות השמונים, ועשיתי קריירה קצרה אך מעניינת בת 3 שנים בארגון אזרחי גדול, כמנהל סניף וכמנהל השירות הארצי של החברה. שנית, הצבא נתן לי תשתית מצוינת להמשיך לעסוק בתחום משאבי האנוש גם באזרחות, במיוחד לאור העובדה שלמדתי, כחלק מהשירות, לתואר אקדמי במשאבי אנוש והתמקצעתי מאד בתחום.
אני חושב שעיסוק בשלישות בצה"ל הוא הכנה מצוינת לעיסוק במשאבי אנוש בגופים אזרחיים. הידע והניסיון שנצבר בתחום, היכולת להתמודד עם אתגרים ומשימות מורכבות, תוך שימת דגש על הטיפול באדם וביחידה ובניהול ושליטה בכוח אדם בתנאים לא פשוטים, מסייעים מאד להיקלט בארגונים מורכבים ומשימתיים. בנוסף, הפרק הצבאי, כחלק מהניסיון התעסוקתי, משדרג את קורות החיים של כל בוגר צבא בכניסה לאזרחות.
מה המשותף בין שלישות לניהול הון אנושי בחברה אזרחית או ממשלתית?
יוסי ברקו: השלישות נותנת לך את הבסיס המוצק, הרחב ביותר, לניהול הון אנושי. אמנם בצה"ל אנחנו כמעט ולא עוסקים בשכר של הפרט, בבונוסים ותביעות בבתי הדין לעבודה, אבל הצבא כל הזמן בודק את ההון האנושי ברמת המיון, התאמה לתפקיד, פיתוח עתודה פיקודית, שיבוץ ואיוש, פערי כוח אדם, קידום, מיצוי וטיפוח המשרתים. נושאים אלה מעניינים כיום מאוד את מנהלי HR בגופים במשק האזרחי, גם אם קוראים להם בשמות אחרים, כגון זיהוי ושימור כישרונות במערכת, ביצוע Head Huntting או מיקור חוץ.
הבסיס הראשוני המשותף לכל אדם העוסק בתחום הוא אהבת האדם והרצון לעזור לו להשתכר, להתפתח, להתקדם ולמצות את עצמו. הדאגה לרווחת הפרט, זיהוי הצורך והיכולות של הפרט מול הצרכים של המערכת והסנכרון ביניהם – זהו הבסיס לניהול הון אנושי במערכת גדולה ומורכבת. אני חושב שהיום יש חזרה לתפישה שההון האנושי הוא הנכס החשוב ביותר בכל ארגון ולכן חוזרים לשים את הדגש על האדם, על המאפיינים שלו : כישורים, פוטנציאל, כושר הסתגלות, מוטיבציה ונאמנות. אם לפני כמה שנים התמקדו בכישורים מקצועיים , בעיקר טכנולוגיים, היום הדגש הוא על היכולת ללמוד, להתאקלם, להפנים את התרבות הארגונית, להיות לויאלי למערכת וגם להיות חדשני ויצירתי. אני חושב שהיום המערכות (האזרחית והצבאית) שמות שוב את הדגש על אותם פרמטרים עיקריים משותפים. כמו כן, רמת האחריות של מנהלי משאבי אנוש מתחילה להדמות יותר ויותר לזו של קצין שלישות.
במה בא השוני לידי ביטוי מבחינת התפקיד?
יוסי ברקו: יש 'תחומים אפורים' כגון נושאי השכר ודיני העבודה. בצבא, סגלי השלישות ביחידות כמעט ואינם עוסקים בשכר של המשרת, בחוזים אישיים, בבונוסים כלכליים ובתמריצים שונים, תנאים סוציאליים ופנסיוניים, טלפון, רכב חברה ועוד. בצה"ל כמעט ולא קיים החשש של קצין השלישות מפני תביעות בבתי הדין לעבודה. לכן, כאשר משתחררים מהצבא ונכנסים למשרד משאבי אנוש 'אזרחי', כל השיחות על מרכיבי שכר, ניהול משא ומתן סביב שכר, ביטוח מנהלים, פיצויים וכדומה – נשמעים לשלישים לשעבר כמעט כמו שפה זרה.
בצבא, סגלי השלישות, אנשי תנאי השירות ומערך הנפגעים, אמונים על הטיפול במשרתים ובבני משפחותיהם. תחת אחריות כוללת של המפקדים. באזרחות, זוהי נחלתה הכמעט בלעדית של מחלקת משאבי האנוש והשכר. לא רבים הם המנכ"לים ו/או הבעלים של חברות וארגונים המעורבים באופן ישיר ושוטף בטיפול הפרטני בעובדיהם. לפיכך, מרב הנטל של הטיפול בעובדים מוטל על אנשי כוח האדם ומנהלי משאבי האנוש. מנהל משאבי האנוש הופך להיות נציג העובדים בפני המנכ"ל ונציג ההנהלה בפני העובדים.
לדעתי, השלישות מקנה את הידע והניסיון הבסיסיים, אולם זה לא מספיק כדי לאייש משרת מנהל משאבי אנוש בחברה, בוודאי שלא בחברה גדולה או בארגון גלובלי. קצין השלישות הפורש שרוצה לנהל משאבי אנוש בגוף אזרחי צריך לבצע התאמות.
מה ההמלצה שלך למשוחררי חיל השלישות שחולמים על קריירה במשאבי אנוש?
יוסי ברקו: קודם כל לזהות את התחומים בהם הם אינם בקיאים. אחר כך – ללמוד ולהשלים את הפערים המקצועיים שזיהו, בין אם זה לקראת תואר אקדמי, קורסים, השתלמויות וימי עיון. יש היום לא מעט מסגרות שנותנות כלים נקודתיים לתחומים בהם לא עוסקים סגלי השלישות ביחידות, כמו ניהול קרנות פנסיה, זכויות העובד, דיני עבודה, יחסי עבודה, מבנה תלוש שכר וכיו"ב. ללא הידע הבסיסי הזה, מנהל משאבי אנוש בארגון פשוט ילך לאיבוד. הוא לא יוכל לתפקד כמנהל מקצועי והברירות שלו יהיו ללמוד תוך כדי עשייה, או להאציל סמכויות ולתת לכפופים לו לבצע את תפקידו. אף אחת מהברירות הללו אינה אופטימאלית. ידע מקצועי הוא נכס והיום אי אפשר להצליח בתפקיד בלי הידע המקצועי הבסיסי בתחומים הללו.
הייתי מציע לחיילים, לקצינים צעירים ואפילו לקצינים בדרגות בכירות – לא לכוון ישירות לתפקיד ראשון באזרחות כמנהל משאבי אנוש בחברה גדולה. אני ממליץ לנסות להשתלב בתפקיד ביניים בחברה גדולה, או להתקבל כמנהל גיוס, רכז השמה, או כמנהל משאבי אנוש בחברה קטנה. רק אחר כך לכוון לתפקיד בכיר יותר בארגון גדול. הנקודה החשובה ביותר בעיניי במעבר מצה"ל לארגון אזרחי היא לשמר את אותה מערכת ערכים שליוותה אותך לאורך השירות גם בהיכנסך לתפקיד בארגון האזרחי. הדבר חשוב שבעתיים כשמדובר בטיפול בבני אדם. לאחר מכן, חשוב לצבור ניסיון ולדעת להפריד בין הכלים שנרכשו בצבא, שמהווים ערך מוסף, לבין אלו שרלוונטיים יותר למערכת האזרחית, וכאמור, להשלים את פערי הידע והניסיון. זה מאוד מפתה להשתחרר מהצבא עם תארים, דרגות ומעמד ומיד לקפוץ לתפקיד מפתח בארגון גדול. אבל זה לא המהלך הנכון. כמו שבצה"ל, לפני שיוצאים למשימה, מבצעים תרגול יבש, לומדים, מתכננים, מתאמנים, עושים חזרות גנרליות, ורק כשמוכנים – יוצאים לקרב, כך איש השלישות צריך לתכנן נכון את הקריירה שלו בתחום משאבי האנוש באזרחות, בכדי להצליח לאורך זמן גם בקריירה השנייה שלו.
